שאלה:
שלום לכבוד הרב,
יש לי שאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן.
הרי היהדות כ"כ מקדשת את ערך החיים, ויש לך אין ספור דוגמאות. מצד שני, היהדות מקדשת את הנתינה והחסד בצורה בלתי רגילה ולכן נשאלת השאלה, למה לפי התורה אסור לתרום אברים?
הרי אדם שמת, בתרומת אבריו יכול להציל כמה וכמה אנשים, להאריך את חייהם ולשפר אותם לאין ערוך! היש חסד גדול מזה? בחינה מסויימת של "זה נהנה וזה לא חסר"… הרי כל אדם עם לב טוב והגון ירגיש ככה. הייתי שמח מאד לקבל הסבר עם מקורות לעניין, ולהבין מדוע התורה אוסרת זאת. תודה רבה!!!
תשובה:
שלום רב,
אכן תרומת אברים היא חשובה מאד ומצווה גדולה לתרום אברים אם יש אפשרות כזו. הסוגיה שאתה מעלה הגדרתה בעצם איננה תרומת אברים, משום שאין כל חולק על כך שמותר ומצווה לתרום אברים. אלא הסוגיה המרכזית היא קביעת רגע המוות, ממתי אדם נחשב למת כדי שיהיה מותר להוציא ממנו אברים. לאחר שאדם מת לגמרי אין מה להוציא ממנו, האברים אינם יכולים להועיל לאיש. אלא רוצים להוציא ממנו אברים מאחר שהוא כבר מת מוות מוחי שעפ"י הרפואה אין לו אפשרות חזרה. ועל כך היה הפולמוס הגדול האם הוא נחשב כבר למת או שעדיין לא בעצם אנו הורגים אותו לצורך תרומת אברים. ראה בכל הנושא הזה במאמר שפרסמנו כאן.
בהצלחה
