שאלה:
שלום רב
לפני כשנה הגעתי לשכונה חדשה, ומיד באו אלי קבוצה של גבאים שרוצים להקים בתוך בית כנסת שכבר קיים חדר נוסף שישמש ללימוד ותפילה, ועיקר הכוונה היה להקים מנין חדש של אברכים, מחמת שהמנינים הקיימים הם של בני תורה מבוגרים, ולא מחמת חוסר מקום [תמיד מוסיף שיש עוד חדר לימוד, אך אין העיקר חוסר המקום].
בשעתו האמת שלא רציתי לתרום מחמת שיש מטרות יותר נעלות מאשר שיהיה עוד מנין של אברכים שעיקר מטרתו חברתית וקהילתית [כי כבר יש מקום תפילה ראוי], אך מחמת שהיה בדעתי להשתקע בשכונה, ולא היה נעים לי מהגבאים, וכן חשבתי שגם לי יהיה טוב עם מנין זה על כן נתתי תרומה מכובדת [כמה אלפים] כפי שביקשו, והתרומה היתה בחלוקה לתשלומים של הו"ק. ואע"פ שידעתי שיש צד שאעזוב השכונה נתתי מספק, ואמרתי שמקסימום אחרי הכל זה צדקה.
למעשה כעת אני עוזב את השכונה, וחוץ מזה ליבי לא נוח מהנעשה שם מכמה פנים, ויש בליבי הרגשה שהרבה דברים מתנהלים שם לא לשם שמים וכד', אע"פ שברור שיש שם תפילה ותורה וכד', וכן יש לי טענות על הגבאים שבענינים אחרים [ולאו דווקא הנוגעים לבית הכנסת] הם אנשי מחלוקת, ולא מתנהלים בכוונה טהורה לצערי.
ושאלתי האם כעת ניתן לחזור מההו"ק ומכאן ואילך להעביר את זה למטרה של לימוד תורה יותר חשובה, או שמא כיון שמתחילה לא חשבתי שיש צד היתר הלכתי לסיים ההו"ק באמצע כבר גמרתי בליבי לתת להם בכל אופן, וע"כ אסור לי כעת לבטל ההו"ק שאני כבר חייב מדין ממון, וכן מדין נדר לתת דווקא להם.
נב. רב אחד אמר לי שמותר כי יש אומדנא דלא נותנים כזה סכום לבית כנסת שבסוף אתה לא מתפלל בו, אך ליבי נוקפי שאולי מ"מ הוי דברים שבלב ולא אומדנא גמורה. וכן אולי כיון שמתחילה לא עלה בדעתי צד היתר, אז גמרתי בליבי לא להספקי בשופ"א.
עוד נקודה לחומרא עלה בדעתי שבשעתו בחנוכת הבית הוזמנתי, השאלה אם זה נקרא דכבר אני חייב, כי אם היו יודעים שאני עתיד לבטל את ההו"ק אולי לא הייתי מוזמן. למרות דבסופו של דבר כמעט לא השתתפתי בסעודה ואכלתי ממש מעט. אך צד להיתר יש לי, דבסה"כ גם אם אפסיק עכשיו יוצא שנתתי סכום של קרוב לאלף ש"ח או יותר, ומסמתמא גם בשביל זה היו מזמינים אותי. ועוד מחמת הספק מסתמא היה שווה להם להזמין אותי [זה לא היה משהו מאד יוקרתי שנמכר הזמנה בכסף וכד', אלא הזמינו אפילו בחורי ישיבות, ורק מהמבוגרים הזמינו רק מי שתרם, אך יכול להיות שגם מי שתרם סכום קטן ואיני יודע.]
תשובה:
שלום רב
כיון שהסכום היה קצוב לסכום מסויים, זה נראה בעיני ממש נדרי צדקה [שמועילים להרבה פוסקים גם בלב] ואינני רואה צד שלא יחול כאן החיוב לתת. הסעודה אינה משמעותית אבל התרומה מתחילה.
לגבי התרת נדרים הכלל הוא שאין מתירין נדרי צדקה אלא מדוחק, אינני יוע את מצבך להגדיר אם מדובר בדוחק, וראה עוד כאן בהרחבה פרטי דין התרת נדרי צדקה.
ראיתי בספר "כל נדרי" שאם אני במקום זה מעביר את למקום אחר, ולא מבטל לגמרי את הנדרי צדקה, אז מתירין גם לא מדוחק.
זה מוסכם?
ראה שם מקורותיו.
השאר תגובה