קדיש אחרי עלינו לשבח

שלום רב

אני מתפלל במנין ספרדים מנחה וערבית. יש אצלינו יהודי נחמד שמתפלל נוסח אשכנז והוא תמיד אומר קדיש נוסף אחרי עלינו. הוא טוען שמכיוון שמופיע ברמ"א לגבי עלינו לשבח לאחר תפילת שחרית, שיש לומר קדיש זה גם כשאין חיוב, לכן זה חשוב לומר תמיד גם במנחה וגם בערבית וגם כשאין לו חיוב.
טענתי כלפיו שקודם כל, צריך לנהוג כמנהג המקום ולא לעכב את הציבור עם עוד קדיש.
ושנית, הרי אמרו כבר קדיש לאחר המזמור, במנחה אומרים למנצח בנגינות מזמור שיר ובערבית שיר למעלות אשא עיני.
הנ"ל מתעקש שהוא צודק, אמרתי נפנה לסמכות תורנית ואראה לו תשובתכם.
כמובן, הכל בנועם ובלי מחלוקת כלל.
חזק וברוך.

אין להרבות בקדישים לכתחילה אבל אחר שפשט המנהג, אין אחר המנהג כלום.

ועיין בסידור אבותינו לרמ"א עטיה, ויש שנהגו רק אחר שחרית (שמש ומגן ח"ד או"ח ט"ו) וראה בספר נתיבות המערב ובספר דברי שלום ואמת ח"א (סוף הלכות תפילה) שיישבו המנהג.

ועיקר הטעם כמו שכתב רבינו צדקיה הרופא בספרו שבלי הלקט (סי' ח'): "אומרים קדיש אחר כל מצוה בפני עצמה: פסוקי דזמרה, התפילה, קריאת התורה, קדושה דסידרא (ראה סוף סוטה מט ע"א), אחר מזמור (לפי שאין כל תיבה ואות שבתורה שאין שם המפורש יוצא מהן מה שאין אנו יודעין, לכך נהגו לקדש; משם הגאונים), או פרק או אגדה או משנה, כמו שאמרו בסוטה (סט ע"א): עלמא אמאי מיקיים? אקידושא דסידרא ויהא שמיה רבא דאגדתא; וקדיש אחרי אשרי של מנחה, מפני שהיא מצוה בפני עצמה, דאמר ר' אבינא: כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא; וקדיש אחרי ק"ש של ערבית כי תפילת ערבית רשות. ושמא יצא אדם לפני העמידה ונמצא יוצא בלי קדיש: וקדיש אחר תפילת ערבית. א"כ יש לומר קדיש אחרי כל מצוה או אחרי פסוקים בתורה, הואיל וכולם מכילים את שם המפורש, וצריך לקדש אח"כ את שמו יתברך. וא"כ מה גרע חלקה של עלינו לשבח שנתקנה ע"י יהושע בן נון ע"ה (על פי הרוקח), ושמכילה את הפסוקים הבאים: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", "ה' ימלוך לעולם ועד", "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"? אמנם בעל שבלי הלקט אינו מזכיר את הקדיש שאחרי עלינו לשבח, אך זו אינה קושיה, כי בזמן ההוא רק האשכנזים אמרו עלינו לשבח אחרי כל התפילות, ואילו הספרדים וגם האיטלקים לא אמרו עלינו לשבח אלא במוסף של ראש השנה ושל יום הכפורים. דבר זה עולה בבירור מזה שכל התפילות בספד אבודרהם מסתיימות במזמוד וקדיש אחריו, ור' דוד אבודדהם מפרש את עלינו לשבח בתוך המוסף של ראש השנה. וא"כ כולם קיבלו מן האשכנזים את המנהג לומר עלינו לשבח אחדי התפילה. ובזה אין הבדל בין קהילות צפ"א לעדות המזרח. לכן מדוע לא לקבל מן האשכנזים גם את הקדיש שאחרי עלינו לשבח ולהשלים בכך את המצוה?

עוד הביאו טעם, שכך מחזיקים הציבור בבית הכנסת עד סוף עלינו לשבח ואינם בורחים כתינוק הבורח מבית הספר.

והגר"ע הדאיה (ישכיל עבדי ח"ח או"ח סי' כ"ו אות ח') רצה לומר שמדובר בהשפעה אשכנזית, אך חזר בו כשראה שהמנהג היה קיים אצל קהילות מרוקו לפני שעלו לארץ ולפני שהושפעו ע"י האשכנזים. לכן הוא נימק את הדבר בזה שקבעו קדיש למאחרים שהפסידו חלק מן הקדישים, כדי שיזכו בקדיש, והוסיף שזה דומה למנהג עדות המזרח לומר "מזמור לדוד ה' אורי וישעי" ואח"כ קדיש, ועשו זאת בשביל המאחרים.