במשך תקופה ארוכה אני טובלת ודמעות בעיניי כיוון שאיני חביבה לבעלי ביום היכנסי לחופה.והוא אכן קץ בי. מקיימת את טהרת המשפחה ובכל זאת אין חיבור,ורצון מצד בעלי להיות איתי.אני פעמים מספר טבלתי והוא כלל לא שאל וידע.האם להמשיך בטבילה לשם שמיים בשקט? או לא לטבול כלל.לא מעוניינת להיפגע יותר לכן איני מיידעת אותו שאני טהורה כיוון שמבחינתו ההנהגה נישארת כאילו אני בנידה.לא עונתה.לא חיבה.ולא כל קירבה. יש לציין שאינני שמנה או אשה דוחה.כניראה אחרי 20 שנה נשואין משהו חייב להיסדק למרות שהתורה כתבה "חביבה עליו וכו'….
תשובה:
קראתי מאוד בכאב את השאלה שלך. אני מרגיש שהרבה מעבר לעצם המקרה המדובר התקשורת ביניכם לקויה מאוד מאוד, ויש צורך דחוף ביעוץ ניושאין מקצועי. עליך לפתוח את הנושא עם בעלך בצורה נעימה, להצביע לו על הבעיה, ולבקש ממנו לפנות יחד ליעוץ שיוביל את חיי הנישואין שלכם למקום הרבה יותר טוב בעזרת ה'.
בהצלחה רבה.
