כבוד הרב שלום,
אני לאחר לידה רביעית. עברתי שלושה הריונות רצופים (2012,2013,2014) הרב אמר לי לעשות הפסקה וניגשתי לרופא נשים לצורך התקנת התקן תוך רחמי.
לאחר מס' חודשים גיליתי שאני בהריון. בלבבי שמחתי מאוד מאוד וקיבלתי זאת מאת השם באהבה גדולה.
לאחר הלידה הרופאים חיפשו את ההתקן ברחם ובשליה אך הוא לא נמצא ורק לאחר צילום התגלה כי ההתקן נדד מהרחם לחלל הבטן.
עכשיו אני אמורה לעבור ניתוח להוצאת ההתקן זה ניתוח בהרדמה מלאה וכרוך בסיכון שכן ההתקן נמצא באיזור המעי בחלל הבטן.
בבית החולים רופא אחד ציין בפני כי הדרך היחידה שההתקן יכול היה לנדוד הוא שהרופא שהחדיר אותו ניקב לי את הרחם.
שאלתי: האם אני יכולה לתבוע את הרופא שהתקין לי את ההתקן (מחלל שבת בפרהסיא)?
במעמד התקנת ההתקן חתמתי על מסמך שמודיע לי על הסיכונים והרופא ביקש ממני למסור אותו בכניסה למזכירה והמכתב נשאר אצלי האם אני מחויבת לדווח על כך?
אודה לתשובת הרב,
בברכה,
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
את יכולה לתבוע את הרופא בגין רשלנות רפואית. יש מחמירים לתבוע תחילה לבית דין ואם הוא לא מופיע תובעים בבית משפט, אבל אין חובה להקפיד על כך וניתן לתבוע ישירות בבית משפט.
את לא חייבת לדווח על המסמך. מותר לך לגרום לרופא להבין שהוא בבעיה חמורה בכך שהמסמך לא קיים ובעקבות זאת להתפשר מחוץ לבית משפט. אבל, אסור לך לומר שלא החתימו אותך על הסיכונים. ואם משום מה שהרופא ידרוש ממך את המסמך, את חייבת להודות שהוא אצלך (או לפחות לומר שתנסי לחפש וכדו') ולהחזיר אותו. כמו כן, בציבור הכללי יש שתובעים תביעת נזיקין בגין טיפול ומזונות הילד, כאילו שילד הוא נזק. אבל, מאחר ואת שמחה בילד אסור לך לתבוע תביעה כזאת, לא מצד הדין ולא מבחינת השקפה.
ככל שאת שוכרת שירותיו של עורך דין, עליך להגיד לו במפורש מראש שלא לטעון שלא החתימו אותך על המסמך המקובל ולא לתבוע פיצויים בגלל הילד.
מקורות:
בתביעת מחלל שבת בערכאות ניתן להסתמך על דברי כסף הקדשים בסי' כו שאם ידוע שהוא לא שומע לבית דין, אין צריך רשות בית דין.
לעניין רשלנות רפואית על פי הלכה עיין קובץ עומקא דדינא ח"ג עמוד 66.
המסמך הוא רכוש הרופא שנמצא בטעות בידי המטופלת. לכאורה ברור שיש איסור גזל ועושק שלא להחזיר אותו על פי דרישת הרופא, או להכחיש את קיומו. כמו כן אף בבית דין מחייבים להראות מסמכים לטובת הצד השני (עיין שו"ע חו"מ סי' טז סעיף ד). עם זאת, מסתבר שאין חיוב להתנדב ולהודיע שמחזיקים את המסמך, מאחר וחיוב כזה הוא רק מדין 'השבת אבידה' ואין חיוב השבת אבידה כאשר מפסידים מכך שהצד השני ימשוך דיונים בבית משפט (עיין שם סי' רסה), זאת מלבד צדדי ההיתר של אבידת מחלל שבת (עיין שם סי' רסו).
אין צורך. במקרה של רשלנות אין שום משמעות חוקית (וגם הלכתית לכאורה) לחתימה על מסמך כלשהוא.
יש ערך רב לחתימה על מסמך המודיע על הסיכונים. וזאת משום שעו"ד המייצג את הרופא ודאי ינסה לתמוך את ההגנה על בסיס טענה שמדובר בסיכון שאינו בשליטת הרופא ושהלקוח הסכים לקחת על עצמו סיכון זה, והלקוח יצטרך להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה שמדובר ברשלנות. אבל, אם העו"ד יראה שאין מסמך שהלקוח חתום עליו, כך שבכל מקרה הרופא אשם בכך שלא הודיע ללקוח את הסיכונים והתוצאה המשפטית ידועה מראש, לא יהיה לו עניין למשוך הליכים משפטיים וימליץ לרופא או לחברת הביטוח לשלם מיד.
השאר תגובה