עשיית גינה ופרחים סביב קבר

שלום כבודו.
אמנו ז"ל נפטרה בתאריך ח" בטבת השנה.
1. ברצוני לדעת מתי אזכרה של שנה מאחר ושנה זו היא מעוברת?
2. האם מותר לעלות לקבר בשנה ראשונה ? ואם כן מתי ובאיזה ימים ?
ואם זה לצורך סידור גינה וצמחיה מסביב לקבר .
תודה רבה

תשובה:

שלום רב

על העלייה לקבר בסיום השנה הראשונה נחלקו הדעות, יש נוהגים לעלות בי"ב חודש, כלומר בח' בכסלו, ויש נוהגים בי"ג חודש שהוא יום השנה, וכמדומה שכך הוא מנהג הספרדים וכפי שהורה הגר"ע יוסף.

המנהג הוא שלא עולים לקבר בשנה הראשונה למעט הימים הנקובים, בסיום השבעה השלושים ויום השנה, ולמנהג הספרדים גם ב11 חודש, וזאת משום שכאשר בני המשפחה עולים לקבר הנפטר נעשה מליץ יושר עבורם, ובשנה זו שהוא טרוד בכפרת עוונותיו הדבר מטרידו ממנוחתו. הנושא של פרחים וגינה בקבר הוא מנהג של גויים ואין לעשות זאת, ויש בזה חשש איסור בחוקותיהם לא תלכו.

מה שחשוב לדעת, שאם רוצים לעשות עבור הנפטר מה שבאמת מועיל לו, יש לדאוג לאמירת קדיש כל השנה, לימוד משניות, התחזקות במצוות לעילוי נשמתו. כל מצוה שצאצאיו מקיימים בעולם הזה גורמת לו עילוי נשמה וקורת רוח בעולם הבא. על סדר התפילות בבית הקברות ראה כאן.

בשורות טובות!

מקורות:

כ”כ בשו”ת מנחת יצחק ח”א סי’ לא, ויעוי”ש שהביא מס’ שם שלמה כמה טעמים נוספים: ראשית יש איסור לשנות בקבורה בין עני לעשיר, וכאן שמביאים פרחים יפים לקבר אחד ולא לשני, גורמים להבדל בין הקברים. שנית, יש איסור הנאה מחפצי המת, וכאן יש בפרחים יופי ולפעמים ריח טוב. מלבד זאת חידש שיש בכך חשש של איסור בל תשחית, כיון שלמת אין כל ענין בזה, זה לא מכבד אותו ולא מועיל לו לכלום, כך שזה סתם השחתה של הפרחים.

בשו”ת דברות אליהו ח”ב סי’ ד נקט, שנדון זה תלוי במחלוקתם של הראשונים המובאת ביו”ד תחילת סי’ קעח, אם האיסור של בחוקותיהם לא תלכו אמור לגבי כל מנהג המאפיין גויים, שבכך אנו מתדמים להם [שהרי ליהודים יש מנהגים אחרים בענין הקבורה וכבוד המת] או רק בדברים שהם עושים לפריצות או לסמל עבודה זרה וכדומה, שלדעה הראשונה אסור לשים פרחים על הקבר והיא דעת התוספות, ולדעה השניה מותר והיא דעת הר”ן ומהרי”ק כמובא ברמ”א שם.

בשו”ת ישכיל עבדי ח”ד יו”ד סי’ כה תקף בחריפות מנהג זה, וכתב חדשים מקרוב באו שלקחו מנהגי הגויים המודרניים והביאו אלינו וכו’ ראה שם באורך, לדעתו לא רק שיש בכך איסור של בחוקותיהם לא תלכו אלא יש בכך גם כפירה, שכן עם ישראל יודע שלאחר המוות יש דין ויש דיין וצריך לבקש רחמי שמים על הנפטר, ואילו מנהג זה, הרעיון שמאחריו הוא שהנפטר “כחתן יכהן פאר” ומעטרים אותו בפרחים כמלך, כאילו אין דין בעולם.