הייתי ש"ץ בבית כנסת בחו"ל ואמרתי "גאל ישראל" בקול לפני שמונה עשרה, כפי שהבנתי שהוא ההלכה. כמה מהמתפללים ענו אמן, כמו שכתוב ברמ"א. אחרי התפילה אחד מהמתפללים אמר לי שעברתי על "לפני עור" שהכשלתי אנשים להפסיק בין גאולה לתפילה. וגם עשיתי נגד ההלכה וגם המנהג בישראל ובבית הכנסת לומר גאל ישראל בלחש, ועברתי על לא תתגודדו. הרב בבית כנסת אמר לי שאני עשיתי נכון. איך לעשות בפעם הבא שאני ש"ץ. תשובה:
שלום רב.
אכן מנהג בתי כנסיות רבים כיום בקרב בני אשכנז שהחזן מסיים 'גאל ישראל' בלחש כדי שלא יצטרכו לענות אחריו אמן. אמנם בדברי הופסקים לא הובאה עצה זו, אלא הובא שהציבור יראה לסיים יחד עם הש"ץ בשווה וכך לא יצטרכו לענות, ורבים נדחקו למצוא מקור למנהג העולם, ולמעשה מי שאמר בקול וודאי לא עבר על 'לפני עיוור' מכיון שהרמ"א פוסק להלכה לענות 'אמן' אחרי הש"ץ, ומעיקר הדין כך צריך לעשות לומר את 'גאל ישראל' בקול, וכפי שאמר לך הרב בבית הכנסת. אמנם בפעמים הבאות ראוי לברר את מנהג המקום לפני התפילה ולא לשנות מהמנהג.
מקורות:
מחלוקת השו"ע והרמ"א אם לענות אמן אחר גאל ישראל בסי' סו סעיף ז' ובמשנה ברורה שם הביא ב' עצות מהמגן אברהם והלבושי שרד או שיגמרו הציבור עם הש"ץ בשווה או שיתחילו שמונה עשרה מעט לפני הש"ץ, אך לא הוזכרה עצה זו לומר 'גאל ישראל' בלחש, ומסתבר שמדינא יש בעיה לעשות כך מפני שזו אחת הברכות של קריאת שמע ובסי' ס"ט נפסק שיש לפרוס על שמע בזמנינו גם כן ולומר בקול כל תחילת ברכה וסופה. ובאמת בהליכות שלמה (פרק ז' סי"ח) הובא שהגרש"ז הורה לומר 'גאל ישראל' בקול רם ור' עוד בהערה שם, וכן כתב הגר"ש וואזנר שליט"א בקובץ מבית לוי חלק ו' עמוד כד, וכן כתב התשובות והנהגות חלק א' סי' ק"ה. ובאשי ישראל יז,כד ובהערה שם הביא כן בשם פוסקים נוספים, אך בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א כתב שם שהמנהג לסיים בלחש הוא מנהג יפה, וכן באשל אברהם (בוטשאש) כתב לסיים בלחש את כל הברכה ע"ש.
תודה על התשובה.
שאלתי את הרב, והוא אמר שאין מנהג קבוע בבית הכנסת. יש אומרים בקול ויש אומרים בלחש. המתפלל הזה טוען שבודאי יש מנהג קבוע שתמיד אומרים בלחש.
השאלה שלי הוא, איך אפשר לברר מנהג? האם מספיק שהרבה או רוב פעמים עושים דבר, או שצריך שנקבע המנהג ע"י הרב או ועד הקהילה?
דברים כאלו נקבעים על ידי הרב, ואם הוא אומר שאין מנהג קבוע, אז גם אם רוב המתפללים נוהגים לומר בלחש, אין זה הופך למנהג קבוע. בדרך כלל מנהג המקום נקבע על ידי רב המקום או על ידי הגבאים.
בררתי יותר, וככה אמרו לי: לפני כ20 שנה כשהתחילו הבית כנסת, הרב שהיה אז קבע והנהיג שיגידו בלחש. הרב היום היה שם כ9 שנים, והוא מעיד שהוא לא החזיק בקביעות המנהג הזה אף פעם, ובמשך השנים היו אנשים שאמרו בקול.
השאלה, אם היה פעם מנהג קבוע ע"י הרב, והיום הרב הקיים אומר שאין מנהג, האם יש לו כח לעקור את המנהג הקודם. (הרב אומר שהוא יכול, והמתפלל הזה אומר שהוא לא יכול).
הרב קובע בכל הדברים האלו ויש לנהוג לפי הוראותיו.
שלום וברכה,
מה הכוונה ש "שיש לפרוס על שמע בזמנינו גם כן ולומר בקול כל תחילת ברכה וסופה"?
חיפשתי היכן זה כתוב ולא מצאתי
אני מניח שכוונת הרב המשיב היתה שבסי' סט מבואר שגם בזמנינו החזן לא ניגש רק לחזרת הש"ץ אלא מתחיל ברכו ואומרים יחד וכו', כך שאין מקום לומר בלחש למרות שהציבור אינו יוצא ידי חובה בברכתו.
כל סברה שאן לה מקור בראשונים או אחרונים-במיוחד שהייתה התייחסות לפתרון-אולי הסברה מתוקה כמו ה"מן"
אבל וחם השמש ונמס.הזהר-יפה ללב-שו"ת איש מצליח
וכן הרב אלישיב זצ"ל דברו בנושא זה-כאשר לשון הרב אלישיב הייתה קצת חריפה-שיבינו את המשנה ברורה-כך כתב הרב זילברשטיין בספר עלנו לשבח.כמו כן -לא מובן למה צריך לשנות מנהג של 3000 שנה.שינויים מסוג זה-רק גורמים למחלוקת ופותחים פתח לכל מיני מנהגים חדשים שונים ומשונים עם סברות יפות ואן פוצה פה—כמו כן שאלה זו נשאלו מספר פוסקים ספרדים-ותגובתם הייתה דומה לפסק של הרב אלישיב
שלא תצא תקלה תחת ידנו
השאר תגובה