שלום וברכה
רציתי לשאול בעובדא שמשפחה שלימה על צאצאיה נסעו לשבת התאחדות עם הסבתא וכל אחד שילם הוצאות על המיטות ששכר
לאחר השבת הסבתא נתנה סכום לחלוקה לכולם
המשפחה בנויה מחמישה זוגות שלכל אחד מספר ילדים שונה
כיצד יש לחלק את הסכום שהתקבל
1 לפי מיטות ולספסד חלק מכל מיטה כך שמי שיש לו יותר ילדים יקבל יקבל יותר ומי שפחות פחות.
2 לפי משפחות כל הסכום יחולק לחמש וכל משפחה תקבל חמישית כך שמשפחה שהוציאה על 10 מיטות תקבל בשווה למשפחה עם ילד אחד.
3 לפי ספסוד למשל לגרום שאף אחד לא ישלם יותר מ-200 ש"ח כך שלמשל משפחה ששלמה 1000 תקבל 800 ומאידך משפחה ששלמה רק 200 לא תקבל שום ספסוד שאולי דווקא כוונת הנותן שלא יהיו הוצאות כבידות ומטרתו שכ"א יוציא 200 ש"ח שזה הוצאה סבירה.
תשובה:
(יש גם אפשרות רביעית לחלק בין אלו שמצבן הכלכלי קשה)
תלוי באומדן דעת ויש להתפשר. לדעתי האפשרות הראשונה היא המסתברת ביותר, משום שהיא התכוונה לסבסד חלק מההוצאות וממילא ההוצאה של כל מיטה היא פחות. דרך זו היא גם דרך של פשרה בין משפחות ברוכות הילדים למשפחות שיש פחות ילדים
מקורות:
יש נידון כעין זה באדם שנתן מתנה ולא ידוע למי התכוון בשו"ע חו"מ סי' רנג סעיף כט, אבל שם כוונתו היתה רק לאדם אחד ולא ידוע למי ובנידון דידן התכוונה לתת לכולם.
לכבוד הרבנים
שלום רב
לפי המבואר בהלכות מתנה, אדם ששולח מתנה ולא ברור האם הוא שלח לאשתו או לכלתו תולים שהוא שלח לכלתו כדי לעזור לבנו ולא לבתו משום שאומדן הדעת שהוא מעוניין שחתנו יפרנס אותה.אמנם, אפשר לחלק ולומר שיש הבדל בין אבא ששלח מתנה לאמא ששלחה מתנה אבל אין ספרים תחת ידי וקשה לי לבדוק האם החילוק הזה מוסכם על הפוסקים.
האם אתה מתכוונים לסטות מהלכה זו ולטעון שכיום האומדנא היא שונה. אם כן מהו הגבול? האם אין היום חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו וחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וחזקה אשה מזנה בודקת וחזקת שטר וחזקת ג' שנים ושאר חזקות.
אולי באמת תפתחו דיון רחב בשאלה זו.
בכבוד רב
מרדכי פוגל
אני חושב שבמקרה זה לא ניתן לומר שהסבתא התכוונה לתת רק לבנים ולא לבנות, משום שהששתפות היא להביע קורת רוח על השבת הנפלאה ועל הנחת שרוותה, ואין היגיון לחלק בין בנים לבנות אלא אם המטרה היא להיטיב עם המקבל בלבד, ללא קשר למעשה מסוים.
לגבי השאלה המרכזית שהעיר הרב המגיב, מתי יש לקבל את החזקות שקבעו חז"ל ללא עוררין ומתי יש לפתוח את השאלה מחדש ולבדוק האם החזקה תקיפה גם בימינו. גם אני נבוך מאוד בשאלה זו. יש גישות שונות בין הפוסקים בעניין, עיין כאן לעניין אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה וכאן לעניין זמן הודעה כשמשכיר רוצה להוציא את השוכר מהדירה. לענ"ד נראה שבאופן כללי יש לקבל החזקות שקבעו חז"ל מבלי לפתוח את השאלות מחדש, אלא אם כן נראה ברור באופן שלא ניתן לומר אחרת שהמציאות השתנתה מאשר היה בימי חז"ל ואף ניתן להסביר למה בימי חז"ל אומדן הדעת היה שונה מהיום (למעט, שלא לסתור חזקה של חז"ל בגלל חוסר בהבנה).
השאר תגובה