טומאת קברים בזמן הזה

שאלה:

כבוד הרבנים שליט"א
אני מבקש אם אפשר להעמיד אותי על טעותי. לפי איך שלמדתי בגמרא, כל מת שבינו לבין הגג יש חלל של טפח אויר, כבר לא מטמא את הקומה שמעליה. א"כ כאשר ראיתי הרבה פעמים כשקוברים מת, מכסים את השטח של הקבורה עם מלבנים גדולים לפני ששופכים עפר עליהם. והחלל בין המת לבין התקרה ששמים מעליו כמדומה יש הרבה יותר מטפח אוויר. וא"כ הטומאה כבר לא נחשבת לטומאה רצוצה. ואם זה אצל כל הנקברים בימינו א"כ אין באמת טומאה בבית קברות. (עכ"פ אלו שעושים קבורה בקרקע, ב'קומות' אין לי מושג)
וכן בבתי החולים, כשיש שם מת במרתף הבנין במקרר, האם כל בית החולים טמא בגלל זה? או שהטומאה נשאר בתוך המקרר (אולי שם הסיבה בגלל פתיחת דלתות המקרר ומשם מתפשט ומוצא מקומות של חיבור בין הקומות)
אם אני טועה אשמח שתעמיד אותי על טעותי
ייש"כ למפרע

תשובה:

בקבר יש דין מיוחד של טומאת קבר כמבואר במשנה באהלות ז, א.

אלא שנחלקו בכך ראשונים, לדעת הראב"ד כאשר יש טפח מעל המת הוא באמת מטמא רק במגע, ואילו לדעת הרמב"ם הוא מטמא גם באוהל. ואדרבה, כאשר הוא סתום לגמרי אינו מטמא סביבותיו אלא רק בוקעת עולה.

בבתי חולים הבעיה היא אכן המעברים של המתים בין המסדרונות המתים בחדרים וכו'.

מקורות:

רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ז הלכה ד

אין הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהיה שם חלל טפח על טפח על רום טפח, אפילו הגביה הבנין על גבי חלל טפח עד לרקיע הכל טמא לפי שהכל כקבר, היתה טומאה רצוצה ולא היה שם חלל טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא הנוגע כנגד הטומאה מלמעלה או המאהיל עליה מלמעלה או הנוגע כנגדה מלמטה או מה שהאהיל עליו מלמטה אבל הנוגע בצדי הבנין טהור.

השגת הראב"ד:

אין הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהא שם חלל טפח על טפח וכו'. א"א דבריו סתומים ואולי כוונתו אינה מיושרת כי זה הענין שלש מדות יש בו שאם יש במקום הטומאה טפח מרובע אף על פי שהטומאה ממעטת החלל והרי הוא כטומאה רצוצה ובוקעת ועולה ומטמאה באהל כמו כן מטמא כל סביביו במגע וזהו קבר סתום ואם יש שם טפח פנוי חלל אינו מטמא באהל אבל מטמא כל סביביו במגע ואם אין במקום הטומאה טפח מרובע זו היא טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ומטמאה באהל ואינה מטמאה במגע מצדיה וזו הרצוצה אם היא בכותל שבין שני בתים או במעזיבה שבין בית לעליה רואים לאיזה צד היא יותר קרובה ובוקעת לאותו צד ומטמא כל מה שיש באותו אהל ודברים הללו מתבררים מן המשנה מארונות דר"א בר צדוק דברכות ומבית שפרץ את פצימיו דב"ב דוק ותשכח.