שאלה:
שלומ הרבנים,
רצינו לשאול האם כלייה שמוצאת מגופו של תורם – טרם הכנסתה לגוף הנתרם – מטמאת?
תודה רבה!
תשובה:
לכאורה כיון שאין בה עצם אינה מטמאת.
מקורות:
ראה באר משה ח"ב סי' קיג. במסכת שמחות, פרק ד': כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה, כהן לוקה עליה את הארבעים. ובמתני' נזיר מט: על אלו טומאות הנזיר מגלח וכו', ועל איבר מן החי שיש עליו בשר כראוי, ובחולין קכח: מבואר דבעינן שיהיה בו בשר שיוכל האבר לחיות ממנו אם היה מחובר לאדם חי – כלומר שיוכל להעלות ארוכה אע"פ שאין בו כזית בשר. ועיי' נזיר נג: דילפינן דין זה מקרא דכתיב "וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת" ודרשינן "בחלל" – זה איבר הנחלל מן החי, ויש בו בשר כדי להעלות ארוכה. וז"ל הרמב"ם בהלכות טומאת מת פ"ב ה"ג: אבר שנחתך מן האדם החי הרי הוא כמת שלם, מטמא במגע, במשא ובאוהל וכו' בד"א כשהיה שלם כברייתו, בשר גידים ועצמות (לאפוקי לשון, כוליא וכד' שאין בהם עצם). חסר מן העצם כל שהוא – טהור. חסר מבשרו, אם נשאר בשר שראוי לעלות בו ארוכה בחי ויתרפא וישלם – מטמא במגע ומשא ואוהל; ואם לאו, מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל. והוסיף הרמב"ם בפרק ג' הלכה ג': וטומאת אבר שאין עליו בשר כראוי, בין מן החי בין מן המת, יראה לי שטומאתן אינו דין תורה, שהרי אין הנזיר מגלח עליהן, ואין חייבים עליהם על ביאת מקדש. עכ"ל.
