שאלה:
אכן יש חיוב להרבות בשמחה
אבל הם זה לא כח ההרגל וכהות החושים הנוראיים
לפני 5 חודשים לא דמיינו לשמוח וכאבנו את החטופות שלנו…ועתה אחר חצי שנה מי יודע מה קורה עמהן , אלא שהתרגלנו ויחסית טוב לנו, וכשאני מעלה על ליבי את אשר קורה להם… אז מי אמר שמרבים בשמחה גובר, לדעתי אדם מוסרי לא יכול לשמוח ..???
תשובה:
שלום וברכה ידידי
שאלת את השאלה הכי כואבת שרק שייך לשאול!
אכן, אסור לנו להתרגל, וחייבים כל היום להתפלל.
ואולי זה אכן המקום לחדד לעצמנו, מה זו שמחה, מה זה פורים, ומה בין הוללות לשמחה של מצוה.
אולי אם נחדד את זה היטב, ופורים יהיה לנו שמחה של רוממות, שמחה הבאה מתוך תקווה, נשאב עידוד מנס פורים המשליך לדורות, אז אולי הסתירה לא תהיה קוטבית כל כך. אבל אם שוב נסתפק בשמחה רדודה של צהלות שיכורים ושטויות שאין בהן קשר לעבודת ה', אז אתה צודק… אבל זה בלאו הכי מיותר תמיד…
שנזכה לגאולה שלמה.
באופן כללי גם בלי המצב האיום שאנחנו נמצאים בו כעת הרי כל שנה זה ככה. מי בכלל זוכר שרק לפני חצי שנה ישבנו על הרצפה ואמרנו אֵיךְ אֶשְׂמְחָה עוֹד בְּחַג אֵיךְ אֶעֳלוֹז עוֹד בְּפוּר עַד כִּי יְבוֹאוּן יְמֵי שָׂשׂוֹן לְפוּרָיִךְ? אלא מאי? התרגלנו!
אגב כבר שנים שאני מתחבט באמירת הקינה הזאת האם אני באמת מתכוון למה שאני אומר? האם באמת אזכור זאת עוד חצי שנה כאשר יגיע חג פורים עליז ושמח? והאם אין בזה משום "דובר שקרים"?
כתבת כאן דבר כל כך חשוב!
אנחנו נזכרים בבית המקדש בשלושת השבועות ואחר כך עוברים הלאה…
אפילו כשבאים לכותל במקום לראות חורבן, הכל נראה לנו יפה ומרומם כל כך…
אנשים גם רוקדים שם לעיתים וכו'… על חורבננו…
אבל מה שצריך הוא אדרבה, יותר ויותר להתאונן ולומר ועל ידי כך אולי משהו יכנס בלבבות, זה לא דובר שקרים!
השאר תגובה