שאלה:
מכובדיי ,
א) אני סובל מבעיה קלה של טחורים , שבעקבותיה יש אחת למספר חודשים
דם בצואה. כאשר הדבר קורה בשבת , ויש קשר גם לסעודות השבת העשירות יותר — מה עליי לעשות בנוגע לניקוי המקום ? העניין הוא שאין קילוח דם — אלא רק בשעת ניגוב אני רואה טיפות בקוטר של אולי רבע סנטימטר , שצבען האדום כהה דומה גם לדבר האחר אבל ניתן להבחין.
השאלה מסתעפת לשתיים :
א) האם כשיש ראייה כזאת יש להמשיך בשופי לנקות מה שצריך , או יש כאן חשש לאיסור (תורה?) בשל הוצאת הדם ? ;
אם ישנה_כמעט_ודאות שיצא דם (מפני ש_כבר_יצא ומפני שיש תחושה קלה של כאב , ולאור הניסיון המוכח) — האם התשובה תשתנה ?
ב) איך אפשר להלום את הרצון להימנע מן האיסור לכך שהחמירו מאוד לעניין תפילה ודברים שבקדושה לנקיון אותו מקום — אפילו בכלשהו שם?
הנושא השני נוגע להווי היום-יומי :
אני אשכנזי ולעתים רבות מתפלל מנחה בבית כנסת ספרדי קרוב לביתי , משום שהם מתחילים זמן משמעותי לפני השקיעה , וגם יוצא לי לענות לקדושה ולי"ג מידות שלא תמיד יוצא לי בשחרית מפני שאני מאריך בתפילה .
העניין שליד אותו בית כנסת , יש בית כנסת של פלג מסוים , אשכנזי אמנם, אבל שאינם חוששים לדעת התר"י והגר"א והחזו"א בנוגע לסוף זמן עמידה , והמניין שם (על סמך מספר פעמים שנתתי לזה צ'אנס — כי הרב הפציר בי ) נתפס בעיניי כלא רציני , מבחינת המחוייבות של האנשים להגיע בזמן — אם בכלל (הם גם מתפללים מהר).
בעבר כשהפציר בי (הוא אמר ש"יש להם מניין" –כשלא היה להם ; שהם "מקפידים להתפלל עד השקיעה" — כשהם לא ; הם גם מתפללים מאוד מהר) — אמרתי לו, "לפעמים אגיע" .
אבל אני חווה אותו כמטריד מאוד (הוא אפילו בא עד לבית כנסת הנ"ל בו אני מתפלל — כדיי "לשלוף" אותי או ש"אורב" לבאים בכניסה) , וכבר הוחזק המניין הזה כהיפוך של כל מה שאני מחפש ברמה ההלכתית והקצב במניין מנחה.
אני לא חושב שיש במה שאמרתי לו כעין נדר , ועוד שהוא לא דיבר אמת ולא היה בדעתי שהמצב שם יישאר גרוע עד כדי כך.
א) האם יש כאן צד של נדר שצריך התרה ?
ב) איך אני ברגישות (להמליך את חברי עליי בנחת) , אבל בנחישות מבהיר לו שאינני מתכוון לבוא יותר ? אני יודע שגם אחריי זה ייתכן שהוא לא יהיה מרוצה , אבל לי חשוב שבשמיים יהיו מרוצים מדרך ההתנהלות שלי — ולכן אני מבקש עיצה.
בקשת סליחה על האריכות , לא ראיתי איך לקצר ואיחוליי שבוע וחודש טוב לכל עמ"י ותודה מראש
תשובה:
שלום וברכה
אין בעיה לקנח בשבת, אני כמעט משוכנע שאצה לא נוגע בפצע עצמו אלא זה הדם שכבר יצא ממנו והגיע למקום בו אתה מקנח.
דם אינו בעיה מצד נקיות בתפילה, רק הפרשה של צואה או אפילו זו תערובת שיש ממנה ריח רע.
לגבי תפילת מנחה, אחת הבעיות שלנו תמיד בתקשורת היא שאנחנו לא מספיק ברורים, אומרים לפעמים אז הוא מנסה. תאמר לו, יש משהו כאן באוירה של הבית הכנסת הספרדי שעושה לי קל יותר בכוונה בתפילה, אין בזה היגיון אני יודע, אבל זה עושה לי מצב רוח טוב ולכן אני מעדיף להתפלל כאן. לא העלבת, תלית את זה בך, משום מה זה כך אף שזה חסר היגיון, אבל זה עושה לך טוב, אז מה אפשר לעשות. אמרת: "אני מרגיש שזה חשוב לנפש שלי להתפלל כאן", איך אפשר להתנגד לכך…
בכלל, אתה בחור עדין, הוא לא כל כך רגיש מו שאתה חושב, הוא פשוט צריך מנין, הוא לא יעלב מכך שיש לך "שיגעון" להתפלל בבית הכנסת השני.
שבוע טוב ומבורך ובריאות איתנה
ראשית כל תודה רבה על המשוב המהיר והאדיב .
הפצע שיוצא הוא קרוב מאוד לניגוב . אי לכך — יש משמעות הלכתית של איסור ? אם כן , מה הפשרה ?
תבורכו מפי עליון
מותר לקנח רגיל זה ספק פסיק רישא דלא ניחא במקום כבוד הבריות.
תודה רבה, כבוד הרב.
כב' הרב, במחילה אבל נוצר לי רושם השואל הנכבד אולי סובל ממה שראיתי הרבה פעמים כאן באתרא קדישא הדין ושכתבתם הרבה בנושא שלא להגזים בנקיון שגם זה עלול לגרום לפציעות ויציאת דם ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.
זו הערה נכונה.
השאר תגובה