שאלה:
רעיתי שתחי' עובדת כאחות בבית חולים, ואחת לתקופה יש לה 'תורנות שבת'. היא יוצאת מהבית מיד אחרי הדלקת נרות וחוזרת בבוקר.
בזמנו שאלנו רב והוא אמר שהיא תדליק נרות בבית, ולמרות שהיא לא נהנית מהם, הרי בני הבית נהנים, וזה מספיק. כך כתוב גם בספר ארחות שבת.
אלא שכעת ראיתי בספר 'דרך החיים' בדיני הדלקת הנר שכותב כך:
"אשה סומא מדלקת ומברכת… ואם דרה עם אחרים בבית אחד ואותן אחרים מדליקין, מדלקת הסומא בלא ברכה מפני שאין לה הנאה מה שיש נרות יותר. ואם יש לה בעל אף שדרים עם אחרים בבית אחד מדליק הבעל בברכה מפני שהוא יש לו הנאה מה שיש נרות יותר (מ"א ס"ק י"ט)". ונראה מדבריו שלמרות שלבעל יש הנאה מתוספת האורה, זה לא מועיל שתוכל להדליק היא בעצמה.
לכאורה אין הבדל אם הנדון על הדלקה עיקרית או על תוספת אורה. ואם כן הרי מבואר בדבריו שלא די בהנאה של בני הבית, אלא צריך שהמדליק בעצמו יהנה. ולכל הפחות נוכל ללמוד מדבריו שבמקרה שאנו מארחים בביתנו (ילדים נשואים) תצטרך רעייתי (היוצאת לאחר ההדלקה לבית החולים) להקפיד להדליק ראשונה. מה דעת הרב?
תשובה:
שלום וברכה
יש בודאי הבדל בין הדלקה עיקרית לתוספת אורה, כיון שהדלקה עיקרית היא יכולה לעשות גם עבורכם, לא גרע מיצא מוציא, רק לגבי תוספת אורה ששם זו ברכה על עצם ההנאה הוא דן שם לומר שכיון שאינה נהנית יברך מישהו אחר.
מה שיותר חשוב, זה שודאי לא תקבל שבת בהדלקה זו, אין מקום להתיר לנסוע מיד לאחר קבלת שבת כאשר היא יכולה לנסוע לפני שבת. אלא אם כן היא הולכת ברגל…
