שאלה:
אני עבדתי בעבר עם נוער מוגבל בסיכון. לא רציתי לעשות להם משו רע אבל לא התנהגתי אליהם יפה לפעמים אכלתי מולם דברים שהם רצו ולא חילקתי להם לפעמים שמתי אותם בצד כדי שלא יפריעו פעם שמתי 2 נערים ביחד והם הרביצו אחד לשני ותלשו את השערות
אני מאד מאד מצטערת על הדברים האלה וזה רודף אותי. אני רוצה לכפר על זה והייתי רוצה לחזור לעבוד שם כדי לעשות להם טוב אבל אין לי אפשרות וגם זה השתנה
מה עושים בכזה מקרה?
עשינו להם גם הרבה כיף והשקענו בהם אבל הדברים הקטנים האלה ממש רודפים אותי ויש דברים שאני אפילו לא זוכרת
תודה רבה הרב
תשובה:
שלום וברכה
קראתי את שאלתך הכואבת, זה באמת כואב.
לא תמיד ניתן לתקן דברים למפרע, אני מניח שאותם נערים כבר התחלפו ואינם שם.
אבל זה כן מלמד אותנו לימוד גדול להבא!
וזה קיים בכל תחומי החיים!
נניח אדם הוא נהג אוטובוס, יכול להיות שכל יומו יהיה חסד ללא גבולות, ויכול להיות שכולו יהיה רצוף חטאים.
נהג שמתקדם לתחנה וחושב איך לקחת את האנשים הביתה, מקדם אנשים בחיוך, בסבלנות, ממתין לאשה שעולה עם התינוק וכו', כל יומו חסד. ואותו נהג שהוא קצר רוח, אז נכון הוא מתפרנס ואולי גם לא עשה משהו נורא, אבל כל יומו ריק מתוכן! כך בכל תפקיד, כמה חסד יכולה לעשות מזכירה רפואית! קופאית במכולת! כל אדם בכל מקום! כל מקצוע שהוא, ניתן לנתב לעשייה חיובית ולשמחת הבריות.
אז לא משנה מה היה, התיקון הוא מכאן ולהבא, במקום בו את נמצאת, לעשות טוב!
עשי והצליחי, הפיצי אור ותזכי לחיים מלאי אור!
