שאלה:
אני נוהג לאמר ברכות השחר בקול בבית הכנסת, כדי לזכות שיענו אמן אחר ברכותי, בהפסקות שבין מנין למנין.
מישהו העיר את תשומת לבי שאולי בעטיי ייגרם שחלק מהאנשים לא עונים אמן על הברכה מסיבות שונות, ואי עניית אמן היא עוון חמור מאד.
האם נכון להמנע מכך מחמת החשש הזה?
תשובה:
מנהג זה הוא מנהג ותיקין, וודאי יש בו טעם כדי לזכות בעניית אמן את הציבור.
מקורות:
שערי תשובה סימן ו ס"ק [ו]
ונראה שאותם המסדרים בבה"כ הוא כדי להשמיע לחבריהם שיענו אמן וישלימו כ"א צ' אמנים וכן מבואר בש"ע לקמן סעי' ד' מנהג זה והמנהג הזה נתחדש בימי רבינו הב"י ז"ל הנהיג כן חכם אחד והמבי"ט ח"א סי' קי"ז וסי' ק"פ האריך הרבה בסתירת המנהג וכן מהרשד"ם בחלק א"ח סי' א' האריך לבטל המנהג ודעתם שאחד יברך ושאר יכוונו לצאת ולא יכנסו עצמם בחשש ברכה לבטלה ומשא מלך כתב שכל מקום יעשה כמנהגו שכ"א יש לו על מה שיסמוך ודעת מהרמ"ע סי' ק"ט שהמברכין בבה"כ זה אחר זה לזכות את הרבים שיענו אמן בכנופיא וכולן בכוונה שלא לצאת וכן המברך יכוין שלא להוציא טוב עושים וע"ש שכתב שעצתו זאת שישתדל האדם בכל כחו להיות צדיק גמור, (כוונתו כלפי מ"ש שם בשם התקונים בר"ת צ' היינו צ' אמנים כו'), ומה טוב להנהיג שש"ץ יברך ברכת השחר בקול רם כו' ולא זו בלבד אלא חברי' הישנים בחדר אחד ישכימו לברך כו' ע"ש ועיין בת"ש סי' י"ט ס"ק ח' הביא תשובות המבי"ט ומ"ש המבי"ט לחלק במה שנוהגים שמברך כ"א בפ"ע על תפילין וציצית ולא אמרינן שאחד יברך לכולם משום שאין כולם מזומנים יחד וכן נתן טעם בספירה וברכת כהנים שכ"א מברך לעצמו מפני שצריך כוונה שלא יטעה בספירה גם במלת יברכך כו' ע"ש ובת"ש שם מסיק לחלק בין אם כולם מזומנים לשחוט כ"א בתכ"ד של חבירו אז אחד יברך ויוציא את אחרים משא"כ אם אין מכוונים להחיש מעשיהם וזה מקדים וזה מאחר ראוי שיברכו כ"א בפ"ע וע"ש שכתב לענין שחיטה אין ראוי לעשות לכתחלה שיתכוין לתכוף זה לזה שיהיה אחד מברך לכולם דשמא דמי לספירה וברכת כהנים משום שצריך כוונה שלא יפסיד השחיטה כו' ע"ש, ולכאורה בברכת השחר שפיר י"ל דאם מתאספין בכנופיא יחד אין ראוי שיתכוונו שלא לצאת ויברך כ"א לעצמו אלא יתכוונו לצאת כמ"ש מהרמ"ע ויהי' אחד מברך לכולם דאין כאן עשיית מצוה שנאמר שמחמת טרדת המצוה שאחריו יפסיד הכוונה אבל נראה דמ"מ אין לעשות כן לכתחלה כיון דאיכא דעות דעדיף שכ"א יברך לעצמו וגם עתה נהגו שלא יצא אדם בשמיעה מחבירו ולכן נראה שאין לעשות כסדר הזה שיתאספו יחד ויאמרו הברכות כ"א בחוזר חלילה רק אם כל א' עומד על מקומו אף על פי שכל אחד אומר בקול רם וכל העם עונים ממקומם אמן או בשעה שאמר זה עומדים סביביו מכל מקום אין העומדים מתחילין בתכיפה רק חוזר למקומו ואומר שמה בשעה שרוצה והשומעים אומרים אמן לית לן בה וכמו שכתב הת"ש שכשאין מכוונים להחיש מעשיהם רק זה מקדים וזה מאחר ראוי שיברכו כ"א בפ"ע וע"ש בת"ש ס"ק ט' דאם אחד מכוין לצאת בברכת חבירו ומכוין להוציאו יצא אף ע"פ שלא ענה אמן כמ"ש הב"י וש"ע א"ח סי' רי"ג אף שבלא"ה צריך לענות אמן כיון ששומע הברכה ע"ש ועיין בסי' רי"ט לענין ברכת הגומל ובת"ש סי' א' ס"ק ס' ובשם האר"י ז"ל כתבו שהיה שומע הברכות מהמסדרים בבה"כ אפי' היו ק' היה עונה אמן אחריהם ואפילו באמצע פסוקי דזמרה היה מפסיק ושותק ועונה אמן והוא ז"ל עצמו היה אומרם בבית ואפי' בלילה כל ברכה משנתחייב בה כמ"ש בש"ס וברמב"ם כו' ע"ש וע' לקמן סי' נ"א ועיין בסי' מ"ו הטעם שלא נהגו עתה לומר כל ברכה בשעתה לפי שאין הידים נקיות וגם מפני ע"ה נהגו לסדרם בבית הכנסת:
