פנייה לעזרה נפשית בשבת

שאלה:

שלום כבוד הרב

מאז שאימי, הלכה לעולמה, אז אני בדיכאון בדרגה משתנה. ביום שישי לפני 6 ימים הלכנו אחרי ה30 למצבה, שהיא משותפת להורים. ושם עוד לא תקף אותי דיכאון.

אחרי שחזרנו הביתה, אז בערב התחיל לי דיכאון חזק ועמוק, ולא הייתי מסוגל לעשות כלום. לא לקרוא בספרים ולא שום דבר אחר, עד שנכנסתי למיטה לברוח ממנו. ולא היה לי למי לספר. לא חשתי בנח לספר לאחי התאום ולאחותי, שגם הם היו עצובים, ולא חשתי בנח להעמיס עוד עליהם.

יש מוקד תמיכה טלפונית נפשית ער"ן, ואיתם אפשר לשוחח והם נותנים תמיכה. ודיכאון יכול להתגבר לי בכל יום, ושמרתי את האופציה באם הוא יהיה לי כבר בלתי נסבל, אז להתקשר אליהם.

יכול לתקוף אותי שוב דיכאון חזק מאוד ביום שישי, ואחותי אמרה לי שגם שאני שומר שבת, אז זה פיקוח נפש להתקשר לער"ן. אמרתי לה שפיקוח נפש מדובר רק בסכנת חיים, ובדיכאון אין סכנת חיים, אבל יש לי סבל נורא, וחוסר אונים מוחלט. האם במקרה כזה בכל זאת יהיה לי מותר להתקשר לער"ן.

בתודה מראש כבוד הרב.

תשובה:

שלום וברכה

קראתי בצער ובכאב את שאלתך.

אינני מכיר אותך היטב כדי לדעת במה מדובר, אם יש חשש למסוכנות ואובדנות חלילה וחס, אפילו חשש רחוק, זה פיקוח נפש והכל מותר, אבל כאשר זהו רק צער וכאב אין להתיר, ולא נשמע שאתה במצב של מסוכנות חלילה.

באופן כללי אני חושב שכדאי לקבוע תור אצל רופא שמוסמך לתת תרופות לדיכאון, זה עשוי להיות בעזרת ה' הרבה יותר יעיל מהשיחות הללו, ואני חושב שאתה זקוק לכך.

תרופה לדיכאון זה דבר שיגרתי אצל הרבה אנשים וזו לא מחלת נפש, ואין להמנע מכך ככל שיש צורך!

בשורות טובות ושמחת עולם!

[חשוב מאוד לזכור, שהגם שהכאב של הפרידה הוא גדול מאוד, ואנחנו מתגעגעים מאוד, לאמא טוב מאוד, והיא נמצא במקום שתמיד היתה מיועדת אליו, וכל העולם הזה הוא רק בשביל להכין את עצמנו לקראת הגיע זמנינו לבוא לשם. עוד יש לזכור שהפרידה אינה מוחלטת, כאשר אתה לומד משנה לעילוי נשמתה או אומר פרק תהילים, היא שמחה בזה וזה מועיל לה, ויש כאן סוג של קשר רוחני תועלתי ביניכם].