שאלה:
שכן שמוחזק כיר"ש שאופה בביתו לחמים לשב"ק בכמות לא גבוהה, ומוכר במחיר סביר. מתי נדרשת השגחה? ומתי נאמן ע"ע? (הנ"ל מוכר בעיקר כתחביב ואף אם נבקש שיקנה כלים חדשים, יאות לכך.) ע"פ רש"י יבמות פח. ולגבי תקנת ועד ארבע ארצות, האם תקיפה גם באר"י.
תשובה:
שלום וברכה
כל אדם שמוכר בבית כבר עושה בכמות גדולה מאוד, יש לו כבר מטרת רווח ולא סתם הנאה, וכל טעות היא בשבילו נזק ואולי גם בושה, שיהיה חסר וכדומה. גם לא ברור לי עד כמה הוא בקי בפרטי הדינים, ולכן לא הייתי קונה אצלו ללא השגחה. המנהג הזה להצריך השגחה בהחלט קיים ונכון גם כאן בזמנינו.
וכך כתב הרמב"ם מאכלות אסורות פרק יא הלכה כה:
"בזמן שהיתה ארץ ישראל כולה לישראל היו לוקחין היין מכל אדם מישראל ואין חוששין לו, ובחוצה לארץ לא היו לוקחין אלא מאדם שהוחזק בכשרות, ובזמן הזה אין לוקחין יין בכל מקום אלא מאדם שהוחזק בכשרות וכן הבשר והגבינה וחתיכת דג שאין בה סימן כמו שביארנו".
הלכה כו: "המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן והביא לו יין או בשר או גבינה וחתיכת דג הרי זה מותר ואינו צריך לשאול עליו אף על פי שאינו מכירו אלא יודע שהוא יהודי בלבד, ואם הוחזק שאינו כשר ולא מדקדק בדברים אלו אסור להתארח אצלו, ואם עבר ונתארח אצלו אינו אוכל בשר ולא שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם".
ומבאר דבריו בערוך השולחן (יו"ד קיט, ד):
"וטעמו של הרמב"ם נראה, דאף על גב דהתורה האמינתו לכל אחד מישראל על האיסורים, מכל מקום, חנוני קבוע שמוכר תמיד בכל עת ובכל שעה שאני דהוא מורה התירא…. מפני שהם מוכרים תמידים תקף להו יצרייהו דממונא… ולכן צריך על נאמנות כזה מי שהוחזק בכשרות דווקא".
ובסעיף ט שם: "וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל כשאחד שאין מכירים אותו שהוא מוחזק בכשרות הביא יין או גבינה או חמאה או קמח פסח או כרשעות יבשות או בשר מעושן וכיוצא בדברים אלו מביא עימו כתב הכשר מרב היושב על כסא הוראה וביחוד בזמן הזה שרבתה הפריצות והמינות אסור ליקח מאדם שאין מכירים אותו בלא כתב הכשר".
יישר כח על התגובה המהירה. ובאשר לתקנת ועד ארבע ארצות.
מסתבר שעדיין בתוקפה עומדת, אבל קשה לתת לה גדר ברור, על מה בדיוק מדובר מה נקרא מכירה ציבורית..
השאר תגובה