כיבוש הארץ בזמננו

שאלה:

שלום וברכה,
רציתי לשאול בנוגע לגירוש הישוב הערבי שהיה בארץ לפני קום המדינה. כשהקימו את המדינה הצבא גירש עשרות אלפים של ערבים מהבתים, (כמות הערבים שהיו פה היה בערך ארבע מאות אלף אם אני לא טועה) ורציתי לשאול מה היה ההיתר לדבר הזה? הרי בזמננו בגלל שאנחנו בגלות אסור לכבוש כשזה לא לצורך הגנה ואסור להתגרות באומות כידוע ואם כך אז שרצו להקים מדינה יכלו פשוט לא להתעסק ביישוב הערבי ולתת לו להמשיך לגור איפה שהיה ולהקים מדינה בשטחים האחרים, מי התיר לגרש אותם? מוסרית והלכתית אני שואל…זה שהארץ הזו שלנו זה כמובן נכון אך כאמור אסור לנו לגרש את הערבים כשזה לא לצרכי הגנה ופיקוח נפש ואם כך לכאורה הטענה כנגד ישראל שגירשה ערבים שלא בצדק נכונה, לא? (אמנם הערבים לא היו לאורך כל המדינה אלא באזורים מאוד מסויימים כך שמי שאומר שכל שטח ישראל היה של הערבים זה כמובן לא נכון עובדתית)
בתודה מראש.

תשובה:

שלום וברכה

ראשית אני לא חושב שיש ספק בכך שהצבא אז וגם היום אינו מתנהל בדוקא על פי כללי ההלכה. הוא התנהל כפי הכללים הבין לאומיים. בנוגע לשאלתך, מבחינה עובדתית היסטורית, לא באו וגירשו אנשים מהבתים. היהודים גם לא היו אלו שפתחו במלחמה. היהודים הכריזו על הקמת מדינה [שזה נושא בפני עצמו] ואז הערבים פתחו במלחמה, ובמלחמה כמו מלחמה, היהודים נאלצו להשיב מלחמה והיו ערבים שברחו מבתיהם ומקומם נכבש. אני מניח שבארץ ישראל ערבי שברח אין מצוה להחזיר אותו אחר כך וליישב אותו, אדרבה, יש בזה לכאורה משום לא תחנם. במקרים נדירים מאוד כן היה לכאורה גירוש, כמו בדיר יאסין, ואכן הקרב הזה שנוי במחלוקת גם בקרב הישראליות עצמה, ולא רק מבחינה תורנית. מצות כיבוש אכן לא נוהגת בזמן הזה למרות שמצות יישוב הארץ קיימת לדעת הרמב"ן מדאורייתא וכדבריו נקטו רוב האחרונים, אלא שלא כמצוה חיובית אלא קיומית.

הארכתי כאן בפרטי מצות ישוב ארץ ישראל בזמנינו על פי המקורות.