אבלות קבורה ומילה בלידה שקטה מוקדמת

שאלה:

שלום לכבוד הרב,
בן שנולד בשבוע ה22 להריון, שנפטר קצת זמן לאחר הלידה, מה הם הדינים שיש לנהוג לגביו? למול אותו? להשתתף בקבורתו? לקרא לו שם? לעשות לו הזכרה? לראות את פניו מיד לאחר הלידה, כשהלב שלו עדיין פועל? ואך להתייחס לניסיון הזה?
בברכה ותודה

תשובה:

שלום וברכה

עובר בחודש החמישי כבר קוברים, אבל אין לנהוג בו דיני אבלות. לגבי שם: אכן נוהגים למול אותו ולתת לו שם, ראה במקורות. אני מניח שהדבר נעשה ע"י החברה קדישא. אולם אין צורך לעשות שום דבר לעילוי נשמתו, הוא בא לתיקונו וזו נשמה זכה וטהורה ללא חטא.

הניסיון אינו קל, אכזבה וצער, ובכלל, אחד הדברים שקשה לנו תמיד להפנים זה שהעולם הזה הוא רק תחנת מעבר, שבו כל אחד צריך לעשות תיקונו ולהמשיך לחיי הנצח, יש שנדרשים לעבור כאן שבעים או מאה שנים, מלאי נסיונות כאלו ואחרים מי יותר ומי פחות, ויש שנדרש מהם רק תיקון קל של הריון בן מספר שבועות, ובכך הם מגיעים לחיי הנצח, וזה דבר גדול מאוד. רק שאנחנו מתקשים להפנים זאת כי נראה לנו שכאן הם החיים האמיתיים והמקום המיועד לאדם, והשאר זה משהו ששייך לדת אבל לא ממש… קשה לנו לחיות אמת שאנחנו לא רואים בעיניים, אבל צריך לדעת שזה כך.

בנוסף לכך יש לזכור, שכ20% מההריונות מסתיימים בהפלה, לפעמים הגורם עוברי לפעמים ההריון מצד עצמו לא תקין וכו', דרכה של אשה וולדנית לחוות את הצער הזה, יש נשים שקורה להן פ]עם אחת יש שכמה פעמים ויש שבכלל לא. בדרך כלל מדובר בהפלות מוקדמות, כאן היתה ממש לידה וזה פחות שכיח, אבל זה חלק מטבע העולם, ולא לחינם קבעו לנו שאינו דיני אבלות, כי היחס האמיתי לזה הוא שאין כאן שכול, יש כאן תהליך שלכתחילה לא היה מיועד להגיע ללידה תקינה.

לא צריך לראות אותו ואין לשמוע היכן הוא קבור, כך המנהג וזה בסדר גמור.

בשורות טובות ישועות ונחמות, ובעזרת ה' זרע בר קיימא.

מקורות:

על כך שאין דיני אבלות על נפל שלא חי שלושים יום, ראה שו"ע יו"ד סימן שמ ס"ל. סימן שעח ס"ו.

הפוסקים חולקים בנושא האם יש חיוב קבורה בנפל או לא. דעת המגן אברהם (תקכו ס”ק ג’) שיש חיוב קבורה גם בנפלים. וכן כתבו חתם סופר או”ח קמד, שו”ת אבני נזר יו”ד תע”ב, אבני צדק יו”ד קמה, שו”ת מנחת אלעזר ח”א סי’ נב שהאריך בזה. ויש שחולקים וסוברים שאין חיוב קבורה בנפלים, ראה שו”ת בנין ציון קי”ג, ור’ יונתן אייבשיץ בספרו בינה לעיתים על הרמב”ם (הלכות יו”ט פ”ב ה”ג). אולם הלכה למעשה המנהג הוא לקרוב עוברים.

אכן בשו”ת שואל ומשיב (הובא במשמרת שלום אבלות אות קיג) ציין דוקא אם נולד בחודש החמישי כשהוא שלם באבריו. ובשו”ת מהרש”ם ח”ד סי’ קמו ציין כבר על חודש רביעי. אני לא בטוח שהזמנים הללו הם בדוקא, העיקר שיש ראשו ורובו כלומר יש צורה של עובר, אז הוא חייב בקבורה. ראה באבני נזר שם שהביא מהב”י בשם הרמב”ן בסי’ שעד כי מעיקר הדין קבורה הוא בראשו ורובו.

לגבי המנהג למול אותו בטרם הקרובה ולתת לו שם, ראה בשו"ת נודע ביהודה קמא יו"ד סי' קסד, שו"ת השיב משה או"ח סי' יג, וראה בשדה חמד אבלות אות קמא. ואם קברו אותו בלי לקרוא לו שם ראה בפתחי תשובה יו"ד רסג ס"ק יא שנהגו לקרוא לו שם לאחר מכן. בכל אופן במקרה זה שהמדובר הוא בעובר שיצא לאוויר העולם חי כבר בשו"ע יו"ד שם רסג סעי' ה' הביא שנהגו למול אותו לקרא לו שם: "תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים". ומקורו הוא מהרא"ש במו"ק.