תורה מן השמים – יש קשקשת בלי סנפיר?

כל הכבוד על ההתעניינות. זה הרי משהו יסודי ביותר. עיקר החיים. כי אם זה אמת הרי שזה מחייב. סתם לבלות כאן מאה שנה בלי לבדוק מה המטרה והתכלית זה בזבוז עצום ופספוס ענק.

לעצם העניין, בוא ננסה לדמיין לרגע שבנאדם כתב את זה. ומה הוא כתב שם? סיפורים! יציאת מצרים, קבלת התורה, מסע במדבר ועוד כהנה וכהנה. כל מי שהיה מקבל את הספר היה ישר זורק את זה. אתה מנסה לשכתב את ההיסטוריה? לספר לי שעבדתי במצרים ונכחתי בניסים ויצאתי משם וכו’?
שנית, גם השפה לא מתאימה לתיאוריה הזאת. אם מטרת הכתיבה הייתה שישמעו בקולו ויעשו מה שהוא רוצה למה כ”כ הרבה סיפורים? למה לא בלשון יבשה כמו כל ספר חוקים. עשה כך ואל תעשה כך. וגם המצוות לא כתובים בצורה שנוכל להבין לבד מה לעשות ואיך. (תפילין, מה זה?איך זה נראה? שבת, מה מותר מה אסור. וככב זה בכל שאר המצוות) ומה גם שזה ממש לא לפי כללי הדקדוק. עובר מלשון זכר ללשון נקבה ומלשון יחיד ללשון רבים באותו משפט. כל מי שרק היה רוצה שנאמין לו היה מנסח את זה יותר טוב. רק בורא עולם שלא צריך אותנו ולא זקוק שנשמע בקולו ונעשה מה שהוא כותב, אלא הכל זה בעבורנו ולטובתנו הוא זה שיכול היה לכתוב את זה בסגנון שכזה. וחז”ל הקדושים כבר הסבירו את כל ה”אי התאמות” כביכול בשינויי הלשון ובנוסחאות.