שאלה:
לכבוד הרב שליט"א,
במשנה ברורה סימן שכ ס"ק כב לגבי הכנת לימונדה בשבת איתא 'צריך ליזהר שיסחוט מקודם על הצוקער בפ"ע דהוי כמשקה הבא לאוכל'.
והנה, כדי לסחוט מספיק לימון כדי להשיג שיעור הראוי ללימונדה ל"ס בתנועה א' של סחיטה, אלא כמה וכמה ונמצא שיש הפסק קילוח בין סחיטה לסחיטה, וא"כ צ"ב מהו ההיתר דהרי אחר התנועה הראשונה הצ'וקער כבר אינו בעין [או שהוא נמס או שהוא בתערובת עם משקה] ונמצא שהסחיטה השני כבר משקה לתוך משקה ולא ראיתי נזהרין בזה.
אשמח למקורות.
ישר כח גדול.
תשובה:
שלום וברכה
אין ספק שהאמת כדבריך שדברי המשנה ברורה אמורים רק באופן שיש כמות רבה של סוכר וכל משך הסחיטה הוא לא נימוח ונעשה משקה. ואגב חשוב לדעת שיש חולקים על היתר זה של המשנה ברורה כיון שהסחיטה נעשית על מנת ליצור ממנו משקה, ראה חיי אדם כלל יד סעי' ד ובנשמת אדם שם שירא שמים לא יסחט גם על סוכר. וכן הכריע בקצות השלחן סי' קכו הערה כה, וכן החמיר בשו"ת יביע אומר ח"ח סי' לו [אלא שספציפית לגבי לימון בשונה משאר פירות הכריע כדברי השו"ע, אבל לגבי עצם היתר הזה הוא חולק].
