שאלה:
איך ”שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’” מסתדר עם ”שהכל ברא לכבודו”, ”כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתי אף עשיתיו”, ”כל פעל ה’ למענהו”? אין בזה סתירה מהותית? נבראנו להתענג או לכבודו/למענהו?
תשובה:
שלום וברכה
אני חושב שמדובר כאן בשני נושאים שונים ואסביר: כאשר אנחנו מברים על סיבת בריאת האדם, זה דיום אכן על עצם סיבת בריאתו וקיומו, וזהו כדי להתענג על ה'. שהרי הבורא רצה להיטיב ומכח הטוב להיטיב כדברי רמח"ל הידועים, ולכן הוא ברא את האדם שיתענג על זיו שכינתו. אולם כאשר מדברים על הקב"ה, לעולם אנחנו לא נדבר על עצמותו יתברך, מדוע רצה דבר פלוני, אין לנו בכלל השגה בו ובעצמותו ולעולם לא נדבר בכך, ולא נאמר שהוא רצה את בריאת העולם כי חלילה היה לו צורך או רצון בנו, אנחנו תמיד לא נדון ב"למה" הוא רצה אלא ב"מה" הוא רצה, ובאיזה אופן הוא מתגלה אלינו, וכלפי זה נאמר שתכלית הבריאה כולה היא לכבוד ה'. ממילא, כיון שתכלית בריאת העולם עוסקת בשאלת ה"למה" ואילו הנושא של כבוד ה' עוסק ב"מה", מה אופן ההנהגה מה הדרך לזכות בשכר, באיזה אופן אנחנו מגלים אותו, אין סתירה בין הדברים.
