שאלה:
שלום וברכה,
שמעתי מרב פלוני בעניין חובת התוכחה שאם התוכחה לא מגיע בנקודת אמת אלא בגלל גאווה וכד' ("אני רוצה שהוא יעשה מה שאני מבין שנכון" וכד')
אין להוכיח במצב זה…
ידוע לכם על איזה מקור לנושא הזה? בסימן תרח במשנ"ב לא מצאתי חילוק כזה…
בתודה מראש.
תשובה:
לכאורה זה פשיטא, למה צריך מקור לכך… אם התוכחה לא באה מנקודה של אמת אין לה מקום, היא גם בהכרח לא תבוא נכון. ברור שזה מדבר על דברים בתחום האפור, אם רואין אדם שהולך לעבור עבירה יש להפרישו ממנה בלי חשבונות.
למה זה פשיטא? ולא בהכרח שחיצונית רואים שזה לא באמת לשם שמיים…
וכי עד שאני לא יקיים את המצוות מנקודת אמת אני יבטל מצוות דאורייתא?
ואם אני לא שומר שבת מתוך נקודת אמת?
ומה זה דברים בתחום האפור? אם אני מסופק אם האדם עובר בכלל על איסור? (במצב כזה כמדומני שאין שום חובה להוכיח מעיקר הדין בלי קשר לנקדות אמת)
בתוכחה יש צורך לדייק ויש צורך לשכנע, אחרת זה חילול ה' ואין מצב שזה לא ניכר, אני לא מדבר על נגיעהכל שהיא כפי שתיארת את זה, אלא על מצב של התנשאות, ועל רצון להוריד את הנשמה לנקום בו או סתם להשפיל או להתנצח וכדומה, כל זה גם ניכר וגם לא יועיל.
השאר תגובה