אכילה עם עור יבש בשפתיים – אכילת עור אדם

שאלה:

שבוע טוב ומבורך,
רציתי בקשה לשאול שאלה שהתעוררה לי השבת, וכמדומני שמצויה אצל רבים,
כשהשפתיים סדוקות ויש פיסות עור שמידלדלות מהם – אני נזהר שלא לתולשם בשבת,
אך תוך כדי אכילה – פעמים רבות שהם נתלשים, ואמנם מצד הלכות שבת יש כאן 'מתעסק', אבל לכאו' יש כאן בעיה של איסור תורה שיש באכילת עור אדם [איסור לאו או עשה],
אך השאלה מה אם כן צריך לעשות למעשה? האם חייבים לאכול בצורה מיוחדת באופן שגם באכילה העור לא יתלש ולא ייאכל?
תודה רבה!

תשובה:

גם מבחינת החשש באכילת עור אדם קיימת הסברא הזו של מתעסק ואינו מתכוון, ולמעשה אין צורך לחשוש לזה.

מקורות:

על אכילת רקמות מבשר אדם חי נחלקו הראשונים אם הדבר אסור או מותר [בימי קדם היה נהוג שאכילת ערלת המילה היא סגולה לאשה ללידת זכרים, וראה רשב”ש סי’ תקיח] ולהלכה פסק הבן איש חי שנה ב פ’ אמור לאסור זאת מכל וכל, ושם התריע שיש להמנע מאכילת עור יבש זה שאדם תולש משפתיו. הרחבה רבה בענין הסגולה הנ”ל ראה בס’ דברי בניהו ח”ז סי’ כד. אולם, בכף החיים סי’ עט סעי’ יא האריך בראיות מדברי ה רשב”א ועוד ראשונים שגם לסוברים שבשר אדם אסור גם בעודו בחיים חיותו, לענין העור לבד שאין איסורו אלא מדרבנן לא החמירו אלא לאחר מותו כמו בשערו, אלא שצידד להחמיר כדי שלא יתרגל לתלוש עור זה גם בשבת [וזה כבר ענין אחר]. וראה ילקוט יוסף סי’ עט שהקיל בזה לדינא. ומכל מקום ודאי ראוי לחוש לדברי הבן איש חי ולפלוט.