שאלה:
שלום לכבוד הרב,
המצב לא טוב להרבה המנסים לעלות במסילה העולה בית קל.
אני כותב את הדברים באמת מלב שבור, גם ממה שרואה וגם ממה שמרגיש על עצמי.
קשה מאוד, קשה מאוד להתמיד בלימוד התורה.
הבתי מדרש, מחילה בלי להוציא לעז אבל לפעמים שעות שלימות עם בירבורים.
ואני יגיד לרב מה שמתי לב:
אומנם הרבה פעמים הנושאים של הדיבורים (פוליטיקה, מלחמות,כלכלה וכו') הם הגורמים לביטול תורה. וזה בפרט בבחורים או אברכים או בעלי בתים צעירים.
אבל יש זמן, שאתה מבין שזה לא זה.
הנייעס לא זה שגורם לביטול התורה.
האי חשק, האי יכולת, האי תענוג האי כוחות מחמת כל הסיבות שבעולם, הם הגורמים לביטול. ואז אדם מוצא פורקן בהעברת הזמן בפיטפוטים.
איך מצליחים להתגבר, להתעלות ולתפוס את עצמיך?
זה נראה פתאום נצח ללמוד כמה שעות. אפילו עם הפסקה.
כשהיינו בחורים זה היה מדהים.
היום שוב לא מכליל, אבל לפי מה שראיתי בלא אחד מבתי מדרשות וכוללים, אין התלהבות לתרץ, להקשות, להתפלפל, לנצח בהלכה ובגמ'.
הכל יבש.
אין ערך אם תתרץ יותר מחבריך.
בישיבות היו התנצחויות בלימוד, שטייגן…. זה נעלם….
תשובה:
שלום וברכה ידידי, ראשית אמירתויך הכוללניות לא נכונות. חד וחלק… היכלי הישיבות מדהימים בהמולת התורה המנשבת בהם, היכלי הכוללים, ישיבת מיר וכו' זה דבר שלא היה כמותו מבחינת ההיקף מימיות רבי יוחנן בן זכאי. אלא שנכון הדבר שככל שהציבור גדל גם השוליים גדלים בהתאם, ואז הם יותר ניכרים, זה לא המייצג חלילה.
ולעצם שאלתך, בעיני הדבר התומך והמחזק ביותר, הוא תוכנית שמתאימה ליכולות ולאישיות, אבל תוכנית מסודרת שמקדמת את האדם ומותאמת לזמנו. זה יכול להיות מבחנים מסודרים ללימוד הש"ס וזה יכול להיות מבחני הלכה כמו של הרבנות על או"ח ויו"ד או כל תוכנית אחרת. כאשר אדם מרגיש שהוא מתקדם, ושאם לא יבוא יום אחד לבית המדרש הוא יפסיד מכך, זה נותן לו חיות, זה נותן משמעות לזמן שלו, האתגר והצורך וההתקדמות הם נותנים סיפוק ושמחה שהם הכלי היחיד להתמדה. מי שהשכיל לעשות לעצמו תוכניות או להצטרף למסגרות מחייבות, צמח וגדל ועולה ומתעלה.
יתן ה' שנצליח כולנו עוד ועוד.
ברכה והצלחה.
