שאלה:
מה הדין לקדש על יין לבן, האם יש ענין שיהיה אדום?
תשובה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רעב סעיף ד:
מקדשין על יין לבן, והרמב"ן פוסלו לקידוש אפי' בדיעבד, אבל מבדילין עליו, ומנהג העולם כסברא ראשונה.
משנה ברורה שם ס"ק י:
ולכו"ע מצוה לכתחלה לחזר אחר יין אדום אלא דאם אין לו אדום או שאינו משובח ס"ל לדעה זו דמותר לכתחלה לקדש על לבן:
וראה תורף הענין בבית יוסף אורח חיים סימן רעב:[ד] גרסינן בגמרא שם בעא מיניה רב כהנא מרבא חמר חיוריין מהו אמר ליה אל תרא יין כי יתאדם (משלי כג לא) כלומר דאינו קרוי יין אלא אדום, וכתב הר"ן בפרק ערבי פסחים (כב: ד"ה גרסי') דלקידוש קא מיבעיא ליה אי נמי לקידוש ולנסכים אבל ליכא למימר דלנסכים בלחוד קאמר דאם כן הוה ליה לפרושי וכיון דפשיט ליה מאל תרא יין כי יתאדם שמע מינה דחמר חיוריין פסול לקידוש וכתב הרמב"ן (חי' ב"ב שם ד"ה חמר) דאפילו בדיעבד לא יצא אם קידש ביין לבן עכ"ל, והיה נראה לי דהרמב"ן סובר דהא דמכשרי בגמרא בורק היינו שמבהיק ומתלבן קצת ודומה קצת לאדמימות וכמו שפירשו התוספות (שם ד"ה חמר) בשם ר"י ובעיין בחיוריין שהוא לבן יותר מדאי, אלא שמצאתי להר"ן בפרק המוכר פירות (חי' הר"ן שם ד"ה חמר) על מה שכתב דחמר חיוריין פסול לקידוש ולפי זה בודק גרסינן בדלי"ת דאי בורק גרסינן וכדפירש רש"י שמפרש לבן תיקשי אמאי דאסיקנא דפסול לקידוש ע"כ וכן פירש הרמב"ן עצמו (חי' ב"ב שם ד"ה בודק): ודע דבירושלמי דשקלים פ"ג (ה"ב) אמר ר' ירמיה מצוה לצאת ביין אדום שנאמר אל תרא יין כי יתאדם ע"כ, ומדנקט לישנא דמצוה משמע דלא לעיכובא קאמר וכיון שכן היה נראה לומר דאפילו אם תמצא לומר דבעיא דגמרא דילן לענין קידוש היא איכא למימר דלמצוה בעי כדברי הירושלמי ולא לעיכובא, ולכאורה יש לתמוה על הרמב"ן למה פסק לפסול בחמר חיוריין, וכבר נזהרו מזה שהר"ן כתב בפרק המוכר פירות (שם) ואף על פי שאמרו בירושלמי מצוה לצאת ביין אדום דכתיב אל תרא יין כי יתאדם אפילו דיעבד נמי הוא דליכא למימר דלכתחלה בלחוד קאמר דמנא תיתי אי בעי קרא כדכתיב אפילו דיעבד נמי ואי לא בעי קרא כדכתיב אפילו לכתחלה יהא כשר שהרי חשוב הוא ועולה על שולחן מלכים ולא אשכחן בגמרא דילן לענין קידוש לא יביא ואם הביא כשר עכ"ל, וכן כתב הרמב"ן עצמו בפרק הנזכר (שם ד"ה חמר). וכתב עוד (הרמב"ן שם) דמדאמרינן בפרק ערבי פסחים (קח:) לענין ד' כוסות עד שיהא בהם טעם ומראה יין משמע דאפילו בדיעבד לא יצא דעד שיהא בהן מראה יין דיעבד הוא. וכתב עוד וקשה לי כושי אמאי כשר ויש לומר אדום הוא אלא שלקה (סוכה לג:) אי נמי כושי אינו שחור גמור כדמשמע במסכת סוכה תדע מדלא קאמר שחור כדתנן (נדה יט.) לענין דמים: והריטב"א כתב בפרק המוכר פירות ולענין הא דאמרינן הכא דיין לבן אין מקדשין עליו יש לומר דאפילו דיעבד נמי קאמר אבל בירושלמי משמע דדוקא לכתחלה אבל בדיעבד יצא דגרסינן התם א"ר ירמיה מצוה לצאת ביין אדום וכו' ומשמע דוקא מצוה דהיינו מצוה מן המובחר אבל דיעבד או אפילו לכתחלה היכא שאין לו יין אחר מותר וכן נראה ומיהו אם חמר מדינה הוא מקדש [עליו] וכדמשמע התם עכ"ל: והתוספות (ב"ב צז: ד"ה חמר) כתבו חמר חיוריין מהו פירש ר"ש דחיוריין היינו בורק ולא שמיע ליה ברייתא דלעיל דקתני בורק לא יביא ואם הביא כשר ולר"י נראה דשפיר שמיע ליה וחיוריין גרוע מבורק דחיוריין לבן יותר מדאי אבל בורק אינו אלא מבהיק ומתלבן קצת ודומה קצת לאדמימות ולכך אם הביא כשר עכ"ל: והרי"ף והרא"ש השמיטו בעיא זו ולא כתבוה לא בפרק ערבי פסחים ולא בפרק המוכר פירות, וגם הרמב"ם לא כתבה בסוף הלכות שבת לענין קידוש, משמע דסבירא להו דלנסכים בלחוד קאמר, ויש לתמוה על הרמב"ם שלא הזכיר יין חיוריין לפסול לנסכים בפ"ו מהלכות איסורי מזבח, ואפשר שהוא ז"ל מפרש דלהכשיר פשט ליה דמדקאמר אל תרא יין כי יתאדם משמע דאף שאינו אדום יין מיקרי: ודעת רבינו גם כן להכשיר ביין לבן לקידוש אפילו לכתחלה שכתב אצל ד' כוסות בסימן תע"ב ואיתא בירושלמי שמצוה לחזר אחר יין אדום ויראה שאם הלבן משובח מהאדום שהוא קודם ע"כ והרי אחד מד' כוסות הוא כוס של קידוש וקאמר שאם הלבן משובח מן האדום הוא קודם וכן כתב הרוקח (סי' רפג): וכתב הרשב"ץ (שו"ת תשב"ץ ח"א סימן פ"ה, לד:) שמצא סמך שהיין החשוב הלבן אפילו לכתחלה כשר מתרגום ירושלמי של שיר השירים (ה א) על שתיתי ייני עם חלבי ויין חיוריין שבגמרא הוא (שנחלק) [שנתלבן] בגריעות. וכתב עוד דאפילו לדעת הרמב"ן מבדילין עליו דלא גרע משיכרא:
