שאלה:
בס"ד
מדוע כהן יכול להתחתן עם יהודייה שקיימה יחסי אישות עם גוי, אך אינו יכול להתחתן עם מי שקיים יחסים עם יהודי?
תשובה:
התכוונת הפוך כנראה, אשה שקיימה יחסים עם גוי נקראת זונה ועל זה נאמר אשה זונה וחללה לא יקחו, אבל אם קיימה יחסים עם יהודי והיא היתה רווקה באותה שעה, היא לא נאסרת לכהן.
מקורות:
אם תרצה ללמוד על מהות ותוכן וענין האיסור. ראהספר החינוך פרשת אמור מצוה רסז
שלא ישא כהן, בין גדול בין הדיוט, חללה, שנאמר [ויקרא כ"א, ז'] אשה זונה וחללה לא יקחו. וחללה תקרא שנולדה מפסולי כהונה, כגון בת אלמנה מכהן גדול, או בת גרושה מכהן הדיוט, או שנתחללה על ידי ביאת אחד מן הפסולין לכהונה.
משרשי המצוה, מה שכתבתי באיסור זונה הקודם לזה.
מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה [קידושין ע"ח ע"א] שאין חיוב המלקות לכהן הנושא חללה עד שיבעול, אבל נשאה ולא בעל אינו לוקה, שאין חיוב המלקות אלא בבעילה, והוא והיא לוקין. וזה שאמרו זכרונם לברכה [יבמות פ"ד ע"ב] לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין, אינו מענין זה כלל, ולמטה בדף זה נפרש הדבר, דודאי זו אחר שהיא נבעלת למי שהיא אסורה עליו בלאו בכלל החיוב היא גם כן, וכענין שאמרו זכרונם לברכה [שם] שאין הפרש בין אשה לאיש לכל עונשין שבתורה חוץ משפחה חרופה. כמו שכתבתי למעלה בסדר ויקרא מצות עשה י'.
וכן מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [סוטה כ"ג ע"א] שהכהן עצמו שעובר העבירה שהוא בא על החללה אין גופו מחולל בכך, אף על פי שזרעו מחולל. ובין שנבעלה באונס או בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה והוא שיהיה הכהן בן ט' שנים ויום אחד ומעלה והיא מבת ג' שנים ויום אחד ומעלה נתחללה.
ומה שאמרו [יבמות נ"ו ע"ב] שאינה נעשית חללה אלא בבעילה אבל בקידושין לבד לא נתחללה. אבל בנישואין אף על פי שלא נבעלה נעשית חללה, מפני שכל נשואה בחזקת בעולה ואף על פי שנמצאת בתולה.
ומה שאמרו [שם ס' ע"א] שכהן שבא על הנדה אף על פי שהיא בכרת לא חללה, שאין ענין החילול אלא באיסור המיוחד בכהנים כמו אלמנה וגרושה וחללה זונה. או הנבעלת לאחד מן הפסולין לכהונה כמו החללין.
ומה שאמרו זכרונם לברכה [שם פ"ה ע"א] שיש חללים מדברי סופרים, כיצד, כהן שבעל חלוצה שהיא אסורה לכהן מדרבנן. ושהיא חללה מדרבנן וזרעה חללים מדרבנן. אבל כהן שבא על אחת מן השניות אין זרעו ממנה חללים אפילו דרבנן, לפי שהוא איסור השוה בכל ואינו מיוחד בכהנים, וכמו שכתבתי למעלה.
כהן שבא על ספק זונה, כגון ספק גיורת ומשוחררת, או על ספק גרושה, וכן כהן גדול שבא על ספק אלמנה, הרי זו ספק חללה והולד ספק חלל.
נמצאו החללים שלשה, חלל מן התורה, חלל מדבריהם, וספק חלל. וכל ספק חלל או חלל מדבריהם נותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל, אינו אוכל בתרומה ואינו מטמא למתים וצריך לישא אשה הראויה לכהן. ואם אכל תרומה או נטמא או נשא גרושה וחללה זונה מכין אותו מכת מרדות. אבל חלל של תורה הודאי הרי הוא כזר, ונושא גרושה ומטמא למתים, שנאמר [שם, שם א'] אמור אל הכהנים בני אהרן, אף על פי שהם בני אהרן עד שיהיו בכיהונם.
ועוד קיבלו זכרונם לברכה בפירוש זה הכתוב, בני אהרן ולא בנות אהרן, מכאן שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, ועל כן הכהנת מותרת להנשא לחלל ולגר ולמשוחרר. ולפיכך אמרו זכרונם לברכה [קידושין ע"ג ע"א] שהגר מותר לישא כהנת וממזרת, כהנת מפני טעם זה שאמרנו שלא הוזהרו להנשא לפסולין, ממזרת משום דקהל גרים לא איקרי קהל, ובאיסור ממזר כתיב [דברים כ"ג, ג'] לא יבוא ממזר בקהל יי.
ומה שאמרו [שם ע"ז ע"א] שחלל שנשא כשרה כל זרעו חללים ופסולין לכהונה, אבל ישראל שנשא חללה כל זרעו ממנה כשרים לכהונה, שהולד בענין זה הולך אחר הזכר, שנאמר [במדבר א', י"ח] ויתילדו על משפחותם. ומשפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחילה, ואם נשאת לא תצא, לפי שיש כאן שתי ספיקות ובספק ספיקא אפילו בדאורייתא לא חיישינן. אבל נתערב במשפחה ודאי חלל, כל אשה מהן אסורה לכהן עד שיבדוק. ויתר פרטיה, בקידושין וביבמות.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ונשא חללה ודאית ובעלה חייב מלקות, נשא ספק חללה או חללה מדבריהן מכין אותו מכת מרדות. וזה יהיה בזמן שישראל דנין דיני נפשות, אבל בזמן הזה אין מלקין, וכמו שנכתוב למטה בעזרת השם בסדר כי תצא במצות עשה דמלקות.
