שאלה:
כבוד הרה"ג שליט"א
רצינו לחוות דעתכם בקשר לאשה שקבלה מתנה קערה והיתה דעתה להשתמש בה וטבלה אותה כדין אלא דשוב התחרטה ורוצה לתת במתנה לחברתה, דהדין הוא שאין הכלי צריך טבילה עוד, אלא דהיא בושה לומר לה דכבר טבול דתחשוב שהיא השתמשה בכך וכדו' וחשבנו דאולי יש פתרון שתתן במתנה לגוי ושוב לחזור ולקנות ממנו, והשאלה היא תרתי, האם מועיל קנין זה א"ד הוי כמו ערמה בדאו', ואם נימא שאין בעיה בכך האם זה לא נקרא דגורם ברכה שאינה צריכה שתצטרך חברתה לחזור ולטבול עם ברכה
תשובה:
שלום וברכה
העצה הזו לא כל כך מוצלחת… שכן בדרכי תשובה סי' ק"כ ס"ק קי"ב אכן הביא עצה זו להקנות הכלי לגוי כשיש ספק בחיוב הטבילה בשם שולחן גבוה, וכן ברע"א ריש סי' ק"כ הביא עצה זו לגבי יורות גדולות, וכן השולחן ערוך סי' שכ"ג סעיף ז' כתב עיצה זו לענין שימוש בכלים לא טבולים בשבת, אך כתב המשנה ברורה שם ס"ק ל"ה בשם הט"ז שלאחר שבת צריך להטביל את הכלי כיון שלבסוף יהיה נשקע תחת ידו והוי כשלו, ויש הסוברים שצריך לטובלו בברכה, והגרש"ז כתב שאם מתכוון לקנותו שוב במוצאי שבת לעולם לכולי עלמא חייב טבילה בברכה, ובכלל חששו בזה מאוד להערמה.
יותר נכון וטוב להיות גלוי ולומר שכבר טבלו את הכלי. לא צריך לומר שחשבה להשתמש בעצמה, אלא שטבלה כבר שיהיה נח… ואז גם אם המקבלת תלמידה חכמה והיא יודעת שכאשר טובלים מתנה יש ספק אם זה מועיל [שלא כמו במקרה שלכם שהיה דעתה להשתמש] היא ודאי לא תטבול בברכה…
חודש טוב ומבורך.
