שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
לענין בית שיש יותר מקומה אחת או גדולה שאינם יכולים לשמוע לתינוק כשההורים בקומה אחר או חלק אחר בבית, ויש צורך לשמוע לתינוק כדי לעזור אותו ורוצים לשים רדיו שקולט האודיו ואפשר לשמוע בקול רם במקום אחר שבבית, האם מותר להשתמש בזה בשבת לכתחילה? ומשמע שכבר מסודר קודם השבת.
והחששות כאן אלו א' כשיש נרות בו שמדליקים לפי הגבהת הקול או רעש, וב' כשבוגרים עוברים קרוב אליו והוא קולט את הקול ומעביר למקום אחר והרי פסיק רישא דלא ניחא ליה והוא העביר קול ברם קול ובמכונות אלו שיש להם נרות המראות הגובה הדיבור רעש וכו' הרי הפעיל נרות בדיבורו אף שלא התכוון כלל ולכתחילה זה בעיה.
אז נשמח לקבל חוות דעת מן המורים.
תודה
ברכה הצלחה גדולה ושלום
חתימה וכתיבה טובה לכולם
תשובה:
שלום רב
לכתחילה זה לא, גם מחמת הנורות, וגם מחמת הבוגרים המסתובבים שם, שהרי גם פסיק רישא דלא ניחא ליה במלאכה מרוחקת אינו לכתחילה…
השאלה מה קורה בעת צורך גדול או לצורך חולה.
ובזה נראה כך: כאשר אין נורות חשמל, נראה באופן פשוט שדין מכשיר זה ככל מכשיר שמיעה שהתירו פוסקי זמנינו להשתמש בו בשבת, כאשר הוא מופעל ועומד מערב שבת, ראה שמירת שבת כהלכתה פרק לד סעיף ח ובמקורות שם בהרחבה רבה. כאשר יש נורה הנדלקת יש לדון קצת, והענין קצת תלוי באופן פעולת המכשיר [אני יוצא כרגע מנקודת הנחה שלא רק התינוק מדבר או בוכה למכשיר, שאם כן ודאי דינו כמתעסק גמור ואין מקום לחשש כלל בפרט שאינו בגיל חינוך ואינו בר דעת והבנה כלל, אלא גם האמא קצת מדבר שם, בברכה אותו בלילה טוב קריאת שמע וכו'…]. אם הנורה נדלקת גם היא על ידי אותו זרם הקיים כל הזמן ואין כאן אלא הגברת זרם ולא זרם חדש [כך מסתבר באופן פשוט], נראה שאפשר להתיר, שהרי מדובר בנורת לד ואין כאן איסור הבערה כלל, וכל החשש הוא מצד איסור בונה, דבר שלא קיים כאן לכאורה, וכיון שמדובר בפסיק רישא דלא ניחא ליה בגרמא בספק רחוק של איסור דרבנן נראה להקל. אולם אם מופעל כאן זרם חדש [לא מסתבר…] יש אולי מקום להחמיר בזה אם אין צורך מיוחד, מחמת דעתו של החזון איש שיש בסגירת מעגל חשמלי איסור בונה.
מצד חשש איסור אוושא מלתא לא נראה להחמיר, שכן ידוע שניתן להפעיל את המכשיר מראש, וכפי שהתיר בציץ אליעזר מטעם זה הפעלת ממטרות על ידי שעון שבת [אף שבזה החמיר הגרש"ז אויערבך, ומכל מקום לענין מכשיר כזה שאולי לא יופעל ואינו פומבי וציבורי כל כך, לא נראה להחמיר מטעם זה כלל, אף לאשכנזים וכל שכן לספרדים].
כאשר יש נורות נדלקות, כאמור יש לדעת באיזה אופן זה פועל ואינני יודע.
מקורות:
ראה עוד הליכות עולם ח"ד דף קצז. ראה מה שכתבנו לגבי מצלמות אבטחה בשבת שהנידון בזה דומה מאוד, והרחבנו שם בכל צדדי הנושא.
שאלה דומה לזו נידונה רבות בדברי הפוסקים בנוגע למצלמות אבטחה שהוקמו בעיר העתיקה. הפוסקים העלו כמה צדדים להקל. טעם אחד הוא שמדובר בפסיק רישא דלא ניחא ליה, וגם בנידון דנן יש לדון לפי טעם זה, שהרי אין בעל הבית מעוניין בצילום ובהקלטת עצמו במצלמה, ורק מעוניין בכך במקרים של גנבים וכד’. אך טעם זה כשלעצמו אינו מספיק, כנודע שנחלקו ראשונים בדין פס”ר דלא ניחא ליה, שלדעת הערוך מותר, אך לדעת התוס’ אסור, ובשו”ע (או”ח שכ, יח) סיים: “והעולם נוהגים היתר, ויש ללמד עליהם זכות… ויש לגמגם בה, וטוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב”, וע,ש במשנ”ב (ס”ק נה, בשם הט”ז), וקשה לסמוך על כך להלכה.
אך יש עוד כמה טעמים להתיר.
בנוגע לזרם חשמלי שמשתנה על-ידי הליכה לפני המצלמה: מאחר שגם אם לא ילך, המכונה תצלם, אלא שאם הולך, המכונה מצלמת אותו, ואם לא ילך, המכונה תצלם אדם או חפץ אחר, הרי שמה שהולך אינו עושה שום פעולה, ואין כאן מלאכת שבת כלל. ועי’ במשנה ברורה (שב, נה) בנוגע לכביסה המונחת בדלי מלא מים, שמותר ליטול ידים, שהרי גם אם לא יכניס מים חדשים, יכבס. ואף על פי שכעת מתכבס על ידי מים שהוא שופך, מכל מקום אין זה איסור. ומה שיש שינוי בזרם או מתח חשמלי, אין בכך איסור כיון שאין פתיחת וסגירת מעגל חשמלי. בנוגע לסברא זו, ראה באריכות בדברי הרב יצחק הלפרין, ישורון יא, עמ’ תשכא.
בנוגע לאיסור כותב או איסור “רושם”, שהוא תולדה של “כותב”, נראה שאיסור כותב שייך לכתיבה על נייר, וכד’, שהצורה נראית על הנייר, אבל אבל הצילומים האלה אינם מצטיירים על נייר, אלא נקלטים בקסטה; וכשרוצים לראות התמונה, מכניסים אותה למכונה, ואז נראית התמונה על המסך. ובכה”ג נראה שאין כאן שום מעשה כבתיבה. ובפרי מגדים (משבצ”ז שמג) כותב: “בחלב ונבלע בנייר ואין רישומו ניכר, וכשבא לחברו נותן אותו אצל האש ושלהבת ומתחמם וניכר הכתב המלא, עיין ירושלמי כעין זה, דאם עשה כן בשבת יש לומר דחיוב חטאת ליכא. ומ”מ מדרבנן אסור, דדומה לכותב.” ואם כן, כל שכן בנידון דידן אין זו כתיבה. ואפשר שאפילו איסור דרבנן ליכא, שאינו דומה לכותב כלל, שבכותב בחלב לאחר ששם אצל האש נקרא מה שכתב קודם, אבל בנידון דנן, גם אחר כך אינו נקרא ולא נראית התמונה על הקסטה, רק שרואים במקום אחר, ובכהאי גוונא נראה שאפילו איסור דרבנן אין כאן. הרב הלפרין במאמרו הנ”ל כתב שעניין הצילום דומה למי שעומד מול מראה, ע”ש מה שהאריך לבאר שאין בכך משום כתיבה כלל.
גם יש לדון שאינו אלא גרמא, כמבואר בגמרא חולין (טז, א, ונפסק ביו”ד סי’ ז) במי שקובע סכין בגלגל של אבן או עץ ומסבב הגלגל בידו או ברגלו, ומשים צוואר הבהמה עד שישחט בסביבת הגלגל, שנקרא גרמא (והשחיטה פסולה). ואין מכאן ראיה לעניין מלאכת שבת, כי זורה ורוח מסייעתו חייב משום שמלאכת מחשבת אסרה תורה, ואין בכך פטור של גרמא, אבל כבר כתב המג”א (סימן רנב) שהטוחן בריחיים של מים אינו חייב חטאת (ואחרים חלקו עליו), וכתב החתם סופר (הג’ שו”ע או”ח סי’ רנב) לבאר את דברי מג”א דנותן חטים לריחיים של מים חשיב רק גרמא ואינו חייב בשבת, משום שסובר שמחייבים משום מלאכת מחשבת רק כשאין אפשרות לעשות את המלאכה אלא בגרמא, כמו זורה, שלא יתכן אלא באופן כזה שהרוח מפריחו. אבל לטחון, כיון שאפשר בריחיים של יד, לכן אין הטחינה בריחיים של מים נחשבת מלאכת מחשבת. ובנידון דנן ייתכן שכולם יסכימו שאין כאן מלאכת מחשבת, משום שאין זו הדרך להצטלם (ומי שרוצה להצטלם אינו מקרב את עצמו למצלמה, שאין הצילום יוצא טוב באופן זה). ובהנחה שנחשב הדבר מעתה, התיר השו”ע (או”ח שלד, כב) גרם כיבוי, והרמ”א הוסיף: “במקום פסידא”. ובביאור הלכה שם כתב, שלאו דווקא גרם כיבוי, שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופא, אלא אפילו גרם מלאכה דאורייתא מותר. ואם יש חשש של היזק ממוני, בוודאי נחשב למקום פסידא. אך יש לדון בדבר, שמא לא שייך לקרוא לעניין זה גרמא, כיון שהוא מתבצע מייד עם ההליכה.
עוד סברא להתיר נאמרה ע”פ דברי האבני נזר (או”ח סימן קצד) בביאור ההיתר לסגור דלת כשצבי נמצא בבית, כל שאין כוונתו לצידת הצבי אלא לשמירת הבית, ותוכן דבריו הוא שאע”פ שנקרא מלאכת מחשבת לעניין שבת, אינו חייב אלא בכוונה, כיון שאינו אלא גרמא. וא”כ גם אי נימא שיש כאן מלאכת מחשבת, הרי שכל שאינו מכוון להצטלם אין איסור בדבר.
והנה דעת תרומת הדשן שהביא המגן-אברהם (שיד, ה) שפסיק רישא בדרבנן מותר, ואע”פ שהפוסקים חלקו בזה (ראה מגן אברהם שם), אבל כיון שיש כמה צירופים במקרה דנן, יש להתיר.
ולמעשה, כמה מגדולי הפוסקים התירו את ההליכה לפני המצלמות, כגון הרב ז. נ. גולדברג (הו”ד בעטרת שלמה, כרך ו, עמ’ נז, וכתב שם בשם הגרש”ז אוירבך שכבר התיר עניין זה), הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, ח”ט, סימן לה), ואחרים.
ואעתיק את לשון הרב אביגדור נבנצל, שראה את הדברים מזווית ראיה אחרת: “החשש במצלמות הוא משום מכה בפטיש, כלומר מתקן מנא. אבל מנא, כלומר כלי, הוא דבר שיש בו שימוש, אם כלי עבודה או תמונה לקישוט הבית או משהו דומה. תמונה שאין לאיש חפץ בה אינה כלי. המשטרה מעוניינת בתמונות של פורעי חוק או מאיימים על שלום הציבור, כגון ערבים הזורקים אבנים או מתפללים הרוצים לפרוץ בלי רשות להר הבית. אין לה כל ענין בתמונת אדם ההולך לכותל או ממנו, להתפלל או ללמוד או לעשות קידוש או לתור את ארץ הקודש. הלכך לענ”ד אין בתמונה כזו משום מכה בפטיש”.
אולם, הואיל ולא יצאנו מידי כמה ספקות, וכידוע יש שאסרו עניין זה (וכך הביאו בשם הרב אלישיב), ובנוסף יש כמה סוגים של מצלמות שונות, לכן אם אין בכך צורך, ראוי לכבות את המצלמה לפני שבת.
