שאלה:
בס"ד
כבוד הרבנים הגאונים שליט"א
הנני בשאלה הלכה למעשה למי כבוד מעלת הרבנים, ואבקש מלכתחילה ממי שעונה שיכתוב לי גם בתשובה האם אפשר לפרסם התשובה בשמו כי זה נוגע להלכה למעשה לאלפי יהודים,
ועד היום לא שמעתי בזה הלכה ברורה, ומי שאינו רוצה שיתפרסם בשמו נא לבקש ולא אעשה לו זאת ח"ו.
הנה ביבשת אירופה רוב משפחות היהודים נוסעים בימי החופש חודש אב לשווייץ צרפת אוסרי'ה איטלי'ה וכהנה רבות מדינות שגרים בהם גויים,
והיהודים שוכרים מהם דירות לשבועיים או שלוש, ושם נמצאים בימי החופש, כמובן מכשירים המטבח וכו' וכו'.
אבל יש בעיה אחת שעד הנה לא שמעתי הלכה ברורה בזאת.
הוא עניין החשמל בחדר המדרגות בשב"ק.
החשמל פועל על ידי חיישנים, שברגע שאדם נכנס לחדר מדרגות או יוצא מדירתו נדלק החשמל ונכבה אחרי כמה דקות, הרבה יהודים מנסים לשים איזה משהו על החיישן, אבל הגויים או האחראי על הבניין מוריד את זה בדרך כלל.
ולא ראיתי עד הלום שמישהו מהיהודים לא נוסע בגלל זה או נמנע להכנס ולצאת מהבתים וכל אחד עם תירוץ אחר בפיו.
לא ניחא לי, איני מתכוון, נכנסתי עם הפנים לאחורי דהוי מן הצד, נכנסתי עם עוד מישהו שזה שניים שעשו, או עוד כל מיני תירוצים מתירוצים שונים,
ואיני יודע האמת עם מי? איזה חלק הוא עמרצות, ואיזה אמת לאמיתה של הלכה ואשמח מאד לקבל בזה הלכה ברורה, להיתר או לאיסור, והצדדים.
יישר כח
חד מן חברייא הנופשים.
תשובה:
שלום רב
אינני יודע פתרון לבעיה זו. נראה שחייבים לבקש מהשכנים שבשבת המנגנון הזה לא יפעל. בעיני בלילה זה ודאי נחשב פסיק רישא דניחא ליה, שהרי ביום חול הוא מעוניין בכך ורק בגלל איסור שבת אינו רוצה… אני חושב שכח צרכני שידרוש מבעלי הדירות לפעול בענין מול ועד הבית יכול מאוד להועיל בזה.
[יתכן שאם יוצא כבל מאריך עם מנורות בכל הקומות וכך באמת ייתר את הצורך בחשמל זה יהיה פסיק רישא דלא ניחא ליה, ויתכן שמי שירצה לסמוך שחשמל הוא איסור דרבנן ושלא כדעת החזון איש – הרי מדובר בלדים, יש לו על מי לסמוך, אבל הרי להלכה גם פסיק רישא באיסור דרבנן מותר רק משום כבוד הבריות וכדומה, ולא סתם כי מתחשק נופש…].
אפשר לפרסם את התשובה ככל שתחפצו, אף שאינני חושב שדעתי כה חשובה למישהו…
שבת שלום.
מקורות:
בספר מאור השבת ח”ד סי’ י”ד הערה קל”ח כתב בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שבמקום צורך גדול, כגון אדם שנכנס לבית הכסא ונדלק האור, ועתה הוא יודע שאם יצא יכבה האור מיד, יש להקל לצאת מהמקום אף שהאור עתיד לכבות. טעם ההיתר משום שהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, והרי זה מותר במקום צער, כמבואר במשנ”ב סי’ שט”ז ס”ק ה’ בשם החיי אדם[1]. ולכן, אם לא מדובר במנורת ליבון שיש בה אש ממש, אלא חשמל פלורוסנטי או לד שלדעת הרבה פוסקים אינו אלא מדרבנן, יתכן שהיה ניתן להקל בזה במקום צער [ודאי אין להתיר כך באופן קבוע, אלא כגון במקרה הנ”ל שאדם נכנס לבית הכסא ורק אז נודע לו הדבר, ולא באופן קבוע. דומה הדבר למה שאמרו לענין ההיתר של כבוד הבריות, שלא התירוהו חכמים אלא באופן שבאונס אירע הדבר, אבל מי שידע בערב שבת שיצטרך להכין אבנים לקינוח בית הכסא ולא הכין, אסור לו לעשות כן בשבת, ולכאורה גם בפסיק רישא שהקלו במקום הצער יש להחמיר בזה, וחייבים למצוא איזה סידור שלא ידלק האור הזה בשבת] הבעיה שכאן בלילה זה ודאי ניחא ליה, וגם ביום אני לא בטוח שלא ניחא ליה, אם אין חלונות ממש מאירים אני מאמין שבמשך השבוע האור מסייע וניחא ליה, כך שמה שמחמת איסור שבת הוא מעדיף להסתדר באור המועט שיש בכל זאת ביום, לא הופך את זה ללא ניחא ליה….
לגבי אור שדולק בבנין מחמת מעבר ברחוב הסמוך לבית, או מצלמות אבטחה המופעלות באופן זה [דבר המצוי כיום כמעט בכל קרן רחוב] כתבו הפוסקים, שהואיל והאדם אינו מודע לכך ואין כאן מלאכת מחשבת כלל, אין בזה כל בעיה, וכפי שצילומי לווין מרוחקים לא יאסרו עלינו את התזוזה בשבת כאן על כדור הארץ.
ראה כל זה בס’ ארחות שבת פרק כו סעיף לא.
להכנס עם גוי שהולך לצורך עצמו והאור בלאו הכי נדלק מחמתו זה כבר יותר קל, אבל אני לא יודע אם יתאפשר לך דבר כזה…
[1] משנה ברורה סימן שטז ס"ק ה
(ה) פטור אבל אסור – על כל הסעיף קאי וע"כ צפור דרור שנכנס לבית דרך הפתח או החלון אף על גב שאינו ניצוד שם מ"מ אסור לסגור הפתח והחלון. ובזמן הקור שיש צער צינה או צער אחר כתב הח"א דמותר לנעול אם אין כונתו רק להציל מן הקור ואינו רוצה כלל בצידת הצפור כיון דאין בו צידה דאורייתא אף על גב דהוי פסיק רישיה בדרבנן אבל בשאר חיה ועוף דשייך בו צידה דאורייתא בבית אסור אף על גב שאינו מכוין כלל דהוי פסיק רישיה:
ועי' בנשמת אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל ל סעיף א
א עי' בב"י ס"ס שט"ז כ' בשם הרשב"א שהתירו לנעול ביתו לשמרו אף על פי שעל ידי זה ניצוד הצבי כיון שאין דעתו כלל לשמירת הצבי, והר"ן תמה עליו שהרי הוא פסיק רישא ע"ש. ונ"ל דס"ל לרשב"א דכיון דהוי פסיק רישא דלא אכפת ליה כלל אם יצא ומשום שמירת ממונו מתיר כדעת הערוך. אך מה שנראה מלשון רשב"א דאפי' ניחא ליה ג"כ בשמירת הצבי מתיר, כבר תמה עליו הר"ן ואוסר אפי' אם אינו מתכוין כלל דאזיל לשיטתו שכתב בפרק ח' שרצים ודחה ראיות הערוך, ועכ"פ אף דבצבי ושאר עופות בודאי אין להקל כדעת רשב"א, מ"מ בצפור דרור דאין בו צידה דאורייתא בבית כמפורש ברמב"ם ושאר פוסקים, יש לסמוך במקום צער אם אין כוונתו כלל לשמירת הצפור דהוי פסיק רישיה דלא אכפת ליה בדרבנן, ועי' בסי' שי"ד במ"א ס"ק ה':
