פדיון כפרות עכשיו

אמירת פיטום הקטורת בתפילה וכסגולה

בס"ד בפרשת השבוע למדנו שאהרן עצר את המגיפה ע"י הקטרת קטורת, במאמרנו נעסוק באמירת פיטום הקטורת? האם היא באה רק לשם השלמת הקטורת שאין אנו יכולים להקטיר בימינו, וכפי שאומרים את פרשת התמיד? או שמא יש לה מעלות נוספות? ואם כן, מה הם? האם גם אמירת הפרשה יכולה לעצור מגיפה? האם די באמירת הפרשה או שיש תנאים נוספים לסגולה? מדוע הדבר כה חשוב? והאם ראוי לכוון לשם הסגולה בזמן אמירתה? מדוע בתפילת שחרית אומרים פעמיים פיטום הקטורת גם לפני התפילה וגם לאחריה, והרי במקדש הקטירו בשחרית רק פעם אחת קטורת? מדוע אומרים 'אין כאלוקינו' ו'אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך' לפני אמירת פיטום הקטורת אף שאין אומרים כן בפרשת התמיד למשל? מדוע יש שנהגו לומר פיטום הקטורת רק בשבת? האם יש חובה לקרוא אותה מתוך הסידור? האם מותר לכותבה על הקלף? והאם יש בכך ענין מיוחד? האם גם נשים חייבות לומר פיטום הקטורת? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

אמירת פיטום הקטורת בתפילה וכסגולה

עצירת מגיפה

בפרשה מסופר שכאשר פרצה מגיפה בעם ישראל הורה משה רבינו לאהרן הכהן שיקח מחתה עם קטורת, ובכך יעצור את המגיפה, והתורה מספרת שאכן כך היה. בגמרא (שבת פט.) מסופר גם מנין ידע משה רבינו סוד זה, משום שבשעה שעלה משה רבינו למרום נתנו לו כל המלאכים מתנות, ואף מלאך המוות מסר לו מתנה, ומתנתו היה שהוא גילה לו את הסוד שהקטורת עוצרת את המגיפה. בזוהר (מדרש הנעלם וירא ק:) מסופר עוד שרבי פנחס הלך בדרך ופגש את אליהו הנביא, וביקש ממנו רבי פנחס שיגלה לו סוד שעימו יוכל להועיל לבריות. והשיב לו אליהו הנביא שבשעה שישנו גזירה על העולם וכל המקטרגים מזכירים את עוונותיו אנשי העולם, אם בני אדם באותה שעה יזכירו את הקרבנות ויתנו את ליבם ורצונם לכך, השם יזכור את כולם לטובה. ובנוסף לכך, בזמן שיש מגיפה בעולם, עובר כרוז בשמים ומכריז אם בניו של בורא עולם יכנסו בבתי כנסיות ובתי מדרשיות ויאמרו את עניני פרשת הקטורת בכוונת הלב וברצון הנפש, יתבטל המגיפה מעל בני ישראל. וכן מסופר שם על מעשה שבו רב אחא עצר מגיפה בעזרת פיטום הקטורת הובא בהרחבה במאמר המערכת. מהדברים עולה כי לא רק הקטורת עצמו עוצר את המגיפה, אלא גם אמירת פרשת הקטורת בכוונה עוצרת את המגיפה.

מעלת פיטום הקטורת

נאמר בזוהר הקדוש (ויקהל ריח ע"ב – ריט ע"א): שיש גזירה לפני בורא עולם שמי שקורא את פרשת הקטורת ינצל מכל דברי הכישוף של העולם, פגעים רעים, הרהורים רעים, מוות, ולא ינזק כל אותו היום, משום שהסטרא אחרא אינו יכול לשלוט בו. אולם לא די באמירה לחוד אלא צריך לכוון בה. אמר רבי שמעון, אם בני האדם היו יודעים מעלת מעשה הקטורת לפני הקדוש ברוך הוא, היו לוקחים כל מלה ומלה שבו, ועושים ממנה עטרה לראשם ככתר זהב. ומי שמתשדל להסתכל בכל יום במעשה הקטורת, אם יכוין בה בכל יום יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, והמוות יסתלק ממנו ומכל העולם, וינצל מכל הדינים של העולם הזה, מצדדים רעים ומדינה של גיהנם. אדם שרואה שמידת הדין רודפת אותו, הוא צריך את מעלת הקטורת ולשוב לפני אדונו, והיא תעזור לו שתסתלק ממנו מידת הדין, אם מזכירה פעמים בכל יום, בבקר ובערב. במדרש תנחומא (תצוה סי' טו) נאמר: 'אמר הקדוש ברוך הוא מכל הקרבנות שאתם מקריבים אין חביב עלי כקטורת, תדע שכל הקרבנות כולן לצרכיהם של ישראל, חטאת באה על חטא, וכן אשם, העולה באה על הרהור הלב, השלמים אינם באים אלא לכפרה שהן באים על מצות עשה, אבל הקטורת אינה באה לא על חטא ולא על עון ולא על אשם אלא על השמחה. הוי שמן וקטורת ישמח לב, חביבה הקטורת לפני הקדוש ברוך הוא, תדע לך שהרי דוד נתאוה להקטיר קטורת שנאמר: עולות מחים אעלה לך עם קטורת אילים אעשה בקר. וכן אתה מוצא שלא נשתבחו קרבנות בעולם כקרבנות הנשיאים, ולמה שהיו מקריבים קטורת תחלה בקרבנותיהם'. בדומה כתב רבינו בחיי (ויקרא ט כג) שכתב, על הפסוק 'וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם', כיון שהיה זה מיד לאחר הקטורת, והקטורת גורמת שהתפילה באותה שעה מקובלת יותר, ולכן התפללו על העם ובירכו אותו. וכן הכהן הגדול לאחר הקטרת הקטורת בקדש הקדשים היה נושא תפילה להצלחת עם ישראל, כיון שהוא השעה שהתפילות מתקבלות בו ביותר. וכך אמר דוד המלך (תהלים קמא ב): 'תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ', כלומר שדוד המלך ביקש שתפילתו תתקבל כקטורת שהוא הקרבן הנבחר והרצוי ביותר לפני השם, וכך תתקבל גם תפילתו כקטורת.

כוונה והבנה

בעל השתילי זיתים (מחכמי תימן לפני כ300 שנה, רביד הזהב סי' יג) כתב שכל התועלת הוא כשמבין מה שהוא אומר. ובאמת בזוהר בכל מקום שהוזכר אמירת פיטום הקטורת הוסיף שצריך רצון הנפש או כוונת הלב. וכך כותב המשנה ברורה (סי' מח סק"א) שמי שיודע ספר מצוה ללמוד בגמרא פירוש עניני עשיית הקטורת שאומרים בכל יום, כדי שיבין מה שהוא אומר, ובזה תחשב לו האמירה במקום ההקטרה. וכן כתבו הספרים שמה שנאמר בגמרא כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב קרבן עולה, הכוונה שהוא מתעסק להבין עניניה, ולא רק שהוא אומר את התיבות לבד.

פרשת הקטורת לפני התפילה

השולחן ערוך (או"ח סי' א סעיף ט) הביא שיש נוהגים לומר לפני התפילה פרשת הקטורת, אולם בסימן מח בסדר התפילה עצמה הזכיר רק שיש לומר את פרשת התמיד לפני התפילה. אמנם פוסקים רבים (שו"ע הרב, משנה ברורה, ערוך השולחן, ועוד) הזכירו גם בסימן מח שטוב לומר את פרשת הקטורת לפני התפילה. בזוהר הקדוש (ויקהל ריט:) כתב שהקטורת קודמת לתמיד, ולכן צריך להקדימה לפני התפילה, ולפני השירות ותשבחות, משום שאין בכוחם לעלות לתקן ולקשר עד שהקטורת קודם תעביר את הזוהמה ותכפר על חטאי ופשעי ישראל, ואח"כ השירות ותשבחות והתפילה יכולה להתקבל. והנה המשנה ברורה (סי' א ס"ק יב) כתב כי תלמיד חכם שזמנו קצר, עדיף שילמד מאשר שיאמר את כל התחינות והתפילות שנדפסו בסידור לפני שחרית, ולכן יש תלמידי חכמים שנמנעים מלומר את כל סדר הקרבנות, ואומרים רק את פרשת התמיד שהוא חובה. אמנם הפסקי תשובות (או"ח סי' מח) כתב שאין כוונת המשנה ברורה אלא לשאר דברים, אך פרשת קטורת ואיזהו מקומן הוא חובה, ויש לאומרו. ורק אם איחר יכול לדלגו כדי להספיק בציבור. אמנם אדם שאם יקצר בתפילה לא יעסוק במקום זאת בלימוד, בודאי ראוי שיאמר את פרשת הקטורת.

אמירת פיטום הקטורת לאחר תפילת שחרית

הרמ"א (או"ח סי' קלב סעיף ב) הביא שיש לומר פטום הקטורת לאחר תפילת שחרית. אולם כתב כיון שצריך לאומרה במתינות רבה שהרי כהן המקטיר את הקטורת והחסיר אחד מהסממנים חייב מיתה, ולכן אם האומר ימהר ויחסיר את אחד הסממנים הרי הוא גורם לעצמו נזק ח"ו, ומאחר ובימי חול ממהרים לעבודה נהגו לאומרו רק בשבת ויום טוב שיש לציבור זמן לאומרה בנחת. אמנם הבית יוסף (או"ח סי' קלב) פקפק האם יש בעיה במי שאומר את פיטום הקטורת ומחסיר את אחד הסממנים, ובנוסף כתב שיש מחלוקת ראשונים האם הסיבה שהוא חייב מיתה משום שישנו איסור להקטיר קטורת בלי אחד מהסממנים, או שכוונת הברייתא שאם ביום הכיפור הוא נכנס לקדש הקדשים עם קטורת שחסר בה אחד הסממנים הרי הוא מתחייב מיתה כיון שנכנס לקדש הקדשים בלי קטורת כשרה כדין. החכמת שלמה ואחרונים נוספים (או"ח סי' קלב) ביארו שיסוד המחלוקת הוא האם מי שקורא את פרשת הקטורת נחשב כאילו הוא עצמו עומד ומקטיר את הקטורת. ולכן יש מהאחרונים שסברו שצריך גם לאומרו בעמידה, שהרי הכהן המקטיר חייב לעמוד בשעת ההקטרה. או שאם למד פרשה זו כראוי נחשב הדבר כאילו הוא גרם שהכהנים יקטירו את הקטורת כדין, ולכן אם חיסר את אחד הסממנים באמירתו אינו נחשב כאילו הקריב קטורת בלי כל הסממנים, ואין ענין לעמוד בשעת הלימוד, ובכך ביארו שגם זר יכול לומר את פרשת הקטורת. למעשה המשנה ברורה (ס"ק יז) הכריע שהמדקדקים נוהגים לומר את פיטום הקטורת בכל יום, אולם מי שאומרו רק בשבת כיון שאינו בקי דיו בנוסח, ידקדק לאומרו מתוך הסידור, כדי שלא יחסיר שוב תיבה.

מדוע אומרים בשחרית פעמים פרשת הקטורת

אולם נשאלת השאלה מאחר והשולחן ערוך הביא בסימן א' שיש הנוהגים לאומרו לאחר התפילה, מדוע הביא הרמ"א שיש לאומרו לאחר תפילת שחרית, ולפחות בשבת ויום טוב, והרי כבר אמרו אותו פעם אחת, ואין מקטירים בשחרית אלא פעם אחת קטורת. הברכי יוסף (או"ח סי' קלב סק"ו) עומד על כך, וביאר שלפני תפילת שחרית ומנחה הוא משום שע"י שאנו אומרים אותו נחשבת האמירה כאילו זכינו לקיים חובתנו ולהקטיר קטורת בבית המקדש. אולם לאחר התפילה אומרים אנו אותה כדי שהתפילה תעלה ללא קטרוג ולשם שמירה במהלך היום. בדומה הקשה המשנה ברורה (ס"ק יד) מדוע בשבת אומרים אותו לאחר תפילת מוסף, והרי אף שיש מחלוקת אם הקטירו אותה לפני התמיד או לאחריו, לכל הדעות הקטירו את הקטורת לפני קרבן המוסף. ותירץ שאנו רוצים לסיים את התפילה בלימוד דברי תורה, ולכן אנחנו מסיימים את התפילה בלימוד הלכות הקטרת הקטורת. והביא עוד שע"פ הקבלה אנחנו מסיימים את הת]פילה בפיטום הקטורת משום שבכך אנחנו מסלקים את המקטרגים שלא ימנעו מהתפילה לעלות ולהתקבל אצל בורא עולם. וסיים המשנה ברורה שאכן השל"ה כתב שיש לאומרה פעמיים, גם לפני התפילה [שזהו זמן הקטרת הקטורת] וגם אחרי התפילה [מהטעמים הנ"ל].

זמן אמירת פיטום הקטורת במנחה

הרמ"א (או"ח סי' קלב סעיף ב) כתב שיש לומר את פיטום הקטורת לאחר מנחה. [וראה לעיל האם המנהג הוא רק בשבת או בכל יום]. אולם האר"י (שער הכוונת דרושי תפלת השחר דרוש ג) כתב שבמנחה ובמעריב אין לומר פיטום הקטורת אחר התפילה. במגן אברהם (סי' קלב סק"ג ע"פ מחצית השקל) והמשנה ברורה (סי' קלב ס"ק יג) ביארו שאין כאן מחלוקת, אלא כוונת הרמ"א שאומרים שוב פיטום הקטורת בזמן מנחה לפני או אחרי מנחה, וכוונת האר"י שאין לאומרה לאחר שקיעת החמה, כיון שאין מקטירים קטורת בלילה. אמנם יש מהמקובלים שכתבו שאין לומר פיטום הקטורת לאחר תפילת מנחה גם אם יש עוד שהות ביום. וכן הורה בפסקי תשובה (שם).

אמירת פיטום הקטורת לשם סגולותיה הרבות

החיד"א (מחזיק ברכה או"ח סי' קלב סק"ו) הזהיר כי כאשר אדם אומר את פיטום הקטורת לא יכוון להנאתו, ולתועלת המרובה שאמירתו מביאה. אלא ילמד מהתועלת המרובה שהוא מביא כמה נחת רוח הוא עושה בכך לבורא עולם, עד כדי שהנחת רוח לפני הבורא מביא כל כך הרבה מידת רחמים וחסד לעולם, ולכן יכוון רק לעשות נחת רוח לבורא עולם.

אמירת אין כאלוקינו לפני פרשת הקטורת

הנודע ביהודה (קמא או"ח סי' י) ביאר מדוע רק לפני פיטום הקטורת אומרים את החרוזים של אין כאלוקינו, המסתיימים [בשבת ויום טוב] במילים 'אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים'. וביאר כיון שהקטורת הוא סגולה נפלאה לדברים רבים, ובפרט לעושר רב כפי שנאמר בגמרא (יומא כו.), וכאשר הדבר מעשיר הוא הוא נוטה להאמין שכוחו ועוצם ידו יצרו לעצמו את העושר הגדול, ולכן מזכירים אנו כי לא כוחו ועוצם ידו לא חכמתו, ואף לא הסגולה כשלעצמה פעלה, ורק בורא עולם הוא שנתן לו את העושר הרב, ולא נאה לברכו על כך. הבן איש חי (עוד יוסף חי מקץ סק"ז) ביאר שלאחר שאנחנו קוראים את פרשת התמיד אנחנו מתפללים שיחשב הקריאה כאילו הקרבנו את התמיד. וכן לאחר שאנחנו קוראים כל פרשה אחרת מעבודת המקדש. אולם לאחר פרשת הקטורת אנחנו נמנעים מלבקש בקשה זו, מכיון שאם חיסר אחת מסממניה חייב מיתה, ולכן פוחדים אנו שאם לא קראנו את הפרשה בדקדוק נכון ונבקש שהקריאה תהיה במקום ההקרבה יחשב כאילו הקרבנו את הקטורת שלא כראוי, והדבר יגרום לקטרוג במקום תועלת חס ושלום, ולכן אין אנחנו מבקשים בפינו שתהיה כהקטרה, אבל בלבבנו אנחנו מכוונים שתהיה כהקטרה ממש, וכוונת הלב אינה גלויה אלא להשם יתברך לבדו, והוא יתברך לא יקפיד אם אחד דילג כלום, וכמו שאמרו על הפסוק, ודגלו עלי אהבה אל תיקרי ודגלו אלא דילוגו, כי הוא יתברך חנון ורחום ומשלים החסרון בחסדו הגדול. ולכן באמירת פטום הקטורת הוצרכו הקדמונים לעשות הקדמה ולומר אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים ככתוב בתורתך, כדי שתהיה קריאתנו בפרשה זו נראית כמו סיפור מעשה שהיה, כי הקדמה זו מורה שאנחנו באים לספר מעשה שעשו אבותינו שהיו מקטירים קטורת הסמים ככתוב בתורה, ובאלה הדברים ניכר שאין אנחנו אומרים פרשה זו במקום הקטרה ממש. כדי שאם האדם דילג אחת מן הסממנים לא יהיה פתחון פה למקטרגים לקטרג ולומר זה חייב מיתה בידי שמים. אבל באמת בורא עולם יודע שכוונתנו לומר זאת במקום הקטרה, והיא מרוצה לפני הקדוש ברוך הוא כהקטרה, ואם הקורא חיסר אחת מסממניה בקריאתו אין הקדוש ברוך הוא מענישו, אלא הוא יתברך ממלא חסרונו וטוב לו.

אמירת אתה הוא שהקטירו לפניך

החיד"א (ברכי יוסף או"ח סי' קלב) כתב שנהגו לומר 'אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים' רק לפני התפילות ולא לאחר תפילת שחרית, משום שרק לפני התפילות הוא. אמנם  החיד"א (שם קונטרס אחרון) כתב ששוב ראה שמנהג האר"י ז"ל (שער הכונות נא.) היה לומר אין כאלוקינו וכו', ואתה הוא אלוקינו שהקטירו גם לאחר תפילת שחרית. המנחת יצחק (ח"ח סי' יב) ביאר שהסיבה שמופיע בסידורים ביום חול לאחר אין כאלוקינו 'אתה תקום תרחם ציון', ואילו בשבת מופיע 'אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך את קטורת הסמים', הוא משום שבסידורים הישנים לאור דברי הרמ"א שאין לומר פיטום הקטורת ביום חול, ולכן סיימו את הפיוט של אין כאלוקינו בתפילה לבנין ירושלים, אולם בשבת שבו אומרים את פיטום הקטורת סיימו את הפיוט במילים אתה הוא אלוקינו שהקטירו אבותינו לפניך. אך גם לאחר שנהגו לשוב ולומר את פיטום הקטורת בכל יום, עדיין לא רצו לשנות את נוסח הפיוט.

מתוך הכתב

הרמ"א (או"ח סי' קלב סעיף ב) כתב שיזהר לומר פיטום הקטורת מתוך הכתב ולא בעל פה, כדי שלא ידלג על שום מילה. אמנם הפרי חדש (או"ח סי' קלב סעיף ב) כתב שהעולם נהגו לקרות פיטום הקטורת גם בעל פה, משום שלא חששו שיש חסרון אם ידלג בשוגג על תיבה אחת. אך בכף החיים פלאג'י (סי' טו"ב אות חי) כתב, שאם אומר במרוצה ובעל פה, לא יהיה לו שום תועלת מאמירה זו. המשנה ברורה כתב שלפחות מי שאינו אומרה בכל יום אלא רק בשבת, שאינו זוכר כל כך את הנוסח יאמרה מתוך הכתב. בערוך השולחן (או"ח סי' קלג סעיף ד) כתב שלכן נהגו למנות את 11 הסממנים באצבעותיו, כדי שלא יטעה. כף החיים (קלב אות יח).

אמירת פרשת הקטורת מתוך הקלף

המקור חיים (מבעל חוות יאיר או"ח סי' קלב) כתב בשם סדר היום שיכתוב את פרשת הקטורת בכתיבה אשורית על קלף כשר ויקרא ממנה בוקר וערב וסגולתה רב מאד. וכן כתב הכף החיים (או"ח סי' קלב ס"ק כג) שאמירת פיטום הקטורת מתוך כתב אשורית היא סגולה לעושר ולהצלחה בכל עניניו. אולם השולחן ערוך (יו"ד סי' רפג סעיף ב) פסק שאסור לכתוב פרשה אחת מהתורה על הקלף, וע"פ זה הורה הגר"ע יוסף (יביע אומר ח"ט יו"ד סי' כג; ילקוט יוסף סי' א אות מ) שלכתחילה אין לכתוב את פרשת הקטורת על קלף בפני עצמו. אולם בדיעבד כאשר סופר כבר כתב את הפרשה מותר לקרוא ממנה, וניתן להסתמך על האחרונים ב"ח (יו"ד סי' רפג) ט"ז (שם סק"א) ש"ך (שם סק"ג) ערוך השלחן (שם סעיף יא) ועוד שסברו שבימינו אין בכך איסור. אולם הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ד סי' יח) הורה שלכתחילה ניתן לסמוך על המקילים לכתוב פרשה זו על הקלף, והוסיף כיון שכותבים את כל הברייתא, וניכר שהוא נכתב כחלק מהתורה, הדבר מותר.

נשים בפיטום הקטורת

דעת הגר"ע יוסף (ילקוט יוסף דינים לאשה ולבת פרק יג) שנשים אינם חייבות באמירת פיטום הקטורת, גם לנוהגים שהוא חובה, כיון שחיובם בתפילה הוא מצד שגם נשים זקוקות לבקשת רחמים, אך אין עליהם חיוב של 'ונשלמה פרים שפתינו' להתפלל כדי להשלים את עבודת המקדש. אמנם בפסקי תשובה (סי' קלב אות י) הביא שהמנהג שנשים אומרות גם את פיטום הקטורת, אף שאינם חייבות בכך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל