נישואין שניים

שאלה:

שלום כבוד הרב,

[תקחו את הזמן, שאלה לא דחופה]
יש דבר שאני מתקשה להבין :

אומרים שאדם שנשא אישה יש לו שמחה וכו, ושולט ביצרו ופת בסלו, ועוד המון מעלות הוא משיג ע"י חיי זוגיות [לפי אורך חיים תורני].
אבל מה אם אלמן מסכן, כל ההסתפקות מהזוגיות וכל מה שבנה – הכל נהרס בכמה רגעים, והוא מנהל את חייו לבד ואין לא לא פת בסלו, וכמעת לא מוטיבציה.
אינני מדבר על אלמן צעיר שיכול לישא אישה בנקל, אלא אני מתייחס בדבריי על אלמן בגיל יותר מאוחר כגון גיל חמישים (ומעלה) – שבשבילו לישא אישה אחרת היא כמעת ולא אופציה (כגון שהשתמן, התרגל יותר מדי לאישת נעוריו ועוד המון סיבות). מה יעשה אדם כזה ? איך יהיה לו הסתפקות מהחיים ?
איך יתגבר על יצרו ?
ולא מדובר על תלמיד חכם שתורתו מנחמתו, אלא על בעל בית שומר תורה ומצוות, שלישא אישה היא לא אפשרות אצלו.
אני אומר את זה כי אני עוד לא נשוי, ורואה אני את החתונה כפתרון ונחמה לכל הביעות, לכל ההרורים הרעים לכל הנסיונות בגדרים שקבעה התורה ולשמחת חיים ואושר ולהסתפקות מאורך חיים תורני, מה שאין כן באדם אלמן כמו שתיארתי לעיל. לכן שאלתי היא :

א) האם החתונה היא באמת הפתרון לכל הנ"ל באופנים שתיארתי ?

ב) ומה ה' רוצה מאדם אלמן מסכן כזה ? שלא יחטא ? ואיך יסתדר עם כל הנ"ל וירגיש הסתפקות מהחיים בלא אישה ?

תשובה:

שלום וברכה

אני מסכים עם שאלתך הכואבת, אבל אני לא מסכים בכלל עם ההשלמה והמסקנה שלך! אדם בן 50 שהתאלמן הוא באמצע החיים! למה אתה קובר אותו בבדידות?! אדרבה, חובה על בני משפחתו ידידיו ומכריו לדחוף אותו להנשא שוב ולהשתקם, בעזרת ה' נכונו לו עוד עשרות שנים של אושר ושמחה!

בורא עולם ישלח לך את עזרתו בקרוב להקים בית יהודי כשר ושמח, ושתדע תמיד רק נחת ושמחה ועלייה רוחנית והצלחה גשמית, דורות ישרים מבורכים.