לתרומות לחץ כאן

לימוד קריאה על ידי שינון תהילים

שאלה:

בקשר לכך שמלמדים את הילדים לקרוא תהילים חומש וכדו'. הסתפקתי בדבר. מצד א' חשבתי אכן כדאי שילמדו ויגידו תהילים בזמן שהם מתרגלים את הקריאה אך מצד שני האין בזה חשש של זילות הקודש? שכביכול משתמשים בפסוקים לצורך תירגול קריאה? האין בזה משום "ודאישתמש בתגא – חלף"? וידוע המשל שהמשילו בזה בישיבות (לא לעצם הענין הספציפי הזה אך יותר בכללי) לאדם שיוציא את הס"ת מארה"ק יניח על הרצפה שיוכל לטפס עליו ולהגיע לנר שמעל הארון להדליק את הסיגריה…

תשובה:

אין להשוות כללל וכלל! אדרבה, עושים זאת באוירה כזו שהילד מבין שהאותיות הן של לשון הקודש, והוא מרויח גם פרק תהילים, וכך זה מוצג ונעשה, ומתפללים כל יום. הכל תלוי באוירה, אבל ממה שאני מכיר זה נעשה באמת נפלא. ואדרבה יש בזה מעלה גדולה מאוד כמו שמצינו בהרבה מקומות בחז"ל שבזכות הבל פיהם של תינוקת של בית רבן העולם מתקיים.

רוב נחת.

מקורות:

הנה הדברים הנ"ל פשוטים וידועים, בגודל מעלת הבל פיהם של תינוקות של רבן, ויש גם לדייק את הלשון, 'הבל פיהם' דאפילו שאפשר שאין בזה גודל מעלת הלימוד, כיון שאינם מבינים את דברי התורה לעומקם, מ"מ בעצם מה שהוא עולה בפיהם וכלשון חז"ל 'הבל פיהם' יש למעלה עצומה זו. וראשית לכל יש להביא את דברי הגמ' הנ"ל בשבת וז"ל, אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. אמר ליה רב פפא לאביי: דידי ודידך מאי? – אמר ליה: אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא. ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש. ואמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה מאבותיך: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן – מחריבין אותה. רבינא אמר: מחרימין אותה. עכ"ל. ועי' בפירושו הנפלא של ר' צדוק על הגמ' הנ"ל (אוצר המלך הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה א) וכך כתב: ולפי זה אתי שפיר מאמרם ז"ל אין העולם מתקיים. ר"ל זה העולם אין לו קיום אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, ואמר לו רב פפא לאביי דידי ודידך מאי אמר לו אינו דומה הבל פה שיש בו חטא, ר"ל הבל פינו והגיונינו בתורה הנה יש בו חטא, והיינו שבהמנע ממנו הלא יש חטא [וריש לקיש ס"ל כר' ישמעאל דוהגית יומם ולילה חובה] ועון על המניעה, ונמצא עשייתו הוא חיוביי, ואחר שהוא חיוב לא יגיע לנו שכר עבור זה בהאי עלמא. ואין זה העולם מתקיים על ידו. משא"כ אותם תינוקות של בית רבן הבל פיהם אין בו חטא. ר"ל שאם ימנעו ממנו לא יחטאו. ונמצא עשייתם יותר מהחיוב ושכרו בהאי עלמא, וע"כ זה העולם מתקיים על ידם. והיינו דוקא קודם י"ג שנים. אבל אחר י"ג שנים אפי' פחות מבן עשרים דאינו נענש. מ"מ הוא חייב בעשיית מצות ודו"ק. עד כאן דבריו הקדושים.

ועוד מצינו במדרש (אסתר רבה (וילנא) פרשה ז סימן יג) בזה הלשון: ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם, וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם, כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך א"ל (משלי ג') אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא, פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח') עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל, פתח השלישי ואמר (שם /ישעיהו/ מ"ו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה, אמר לו המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו, אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו, מיד כעס המן הרשע ואמר אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות, עכ"ל.

וכמנהג שלנו מפו' להדיא באור החיים (ויקרא פרק יט פסוק כג) שכתב וז"ל, ואמר ג' שנים יהיה לכם ערלים, פירוש אטומים שלא יצא מהם צפצוף תורה שהוא פרי מאכל (תנחומא קדושים יד) שעד שלש שנים אין התינוק יכול לדבר, ובשנה הרביעית שהתחיל לדבר ילמדו לומר תורה צוה לנו, שמע ישראל, וזה יקרא קודש הילולים, ובשנה החמישית תאכלו את פריו כמאמרם ז"ל (אבות פ"ה) בן ה' שנים למקרא, ויתחיל להיות עץ מאכל. עכ"ל.

הצטרף לדיון

9 תגובות

  1. כידוע לילדים יש הרבה יותר סבלנות מאשר למבוגרים. והרבה פעמים כשאני רואה אותו קורא אני שואל את עצמי אם זה אמיתי שגם אני אי-פעם בעברי הרחוק גם אני קראתי ככה. ולעצם הענין הרי הילד קורא כל אות לחוד ושוהה הרבה ומתבונן בין אות לאות ולעיתים רבות אף חוזר על חצאי מילים כך שיוצא שמילים מסויימות הוא קורא בשיבוש. איך אם כן ניתן לאפשר לו לקרוא פסוקים בדרך זו? בפרט אם יגיד שם שמים על פסוקים משובשים? או שמא "היינו רבותיא" וכשם שנותנים לו ומרגילים אותו לומר ש"ש בברכות ותפילות למרות שיודעים שיגיד זאת גם שלא בשעת הברכה ולא עושים מזה עסק, פשוט מלמדים אותו וזהו, כך גם כאן. אך עדיין זה לא ברור לי כל הנושא הזה כי בסופו של דבר זה הרי קצת שונה כיון ששם אין ברירה וחייבים להרגיל אותו בזה וכשהוא סתם אומר מסבירים לו בנחת שזה שם קדוש ולא מבטאים את זה בחינם משא"כ כאן מהיכי תיתי להרגילו בזה כשניתן לתת לו לקרוא ספרי בוקי סריקי המצויים הרבה בשוק החרדי. ואפשר גם כאלו עם מסרים חיוביים אך לא ממש תורה.

  2. אני אומר לך שוב את הרגשתי, אני חושב שכאשר אתה מלמד ילד קריאה דרך התהילים, כל האוירה של הלימוד היא בקדושה ורוממות, בתת מודע נכנס לו הקשר הזה שבין הקריאה לבין התורה, הקריאה אינה צורך של חול, היא בראש ובראשונה קודש, וזה דבר נפלא וחשוב מאין כמותו, ואכן אין לחשוש למה שהוא משבש כפי שהזכרת. רוב נחת.

  3. ח"ו. לדמות לימוד קריאה ל"נר בשביל להדליק סיגריה"? אם כבר, אולי זה חילול הקדש.
    ב"ה מזה למעלה מעשר שנים שאני מלמד תשב"ר כ"ב אותיות התורה הקדושה, וכן תחילת לימוד הקריאה. אחד היסודות שחייבים לדעת כשבאים לעסוק בעניין, בין אם בתור הורה ובין אם בתור מלמד, כי ילדים המקבלים חינוך יהודי טוב ליראת שמים וקיום מצוות ועבודת ה' בשמחה, כבר כשהם לומדים את האותיות (ומדובר בד"כ בגיל ארבע או קצת פחות) הם חושבים ומדברים כל הזמן על כך ש"עוד מעט אדע כבר להתפלל מתוך סידור, אדע ללמוד מתוך חומש וכדומה". מסיבה זו ניתן לקבוע כי אצלנו בעצם אין מקצוע של לימוד קריאה. זה נכון שגם גויים צריכים ללמוד קריאה סתם כדי להסתדר בחיים, אבל הילדים שלנו גם בלי שיגידו להם את זה, אמורים להרגיש את זה לבד. ילד שמקבל חינוך טוב, כבר בתחילת לימוד האותיות, כשימצא ספר קודש יפתח וינסה למצא אותיות שהוא מכיר. כשהוא מתחיל לקרא, ינסה כבר למצא מילים בספר, וישמח שיודע לקרא.
    בקיצור, למוד אותיות התוה"ק וכן לימוד הקריאה, הוא חלק בלתי נפרד מלימוד התורה הקדושה. ואדרבה, זה הלימוד תורה הכי טהור והכי נקי. התייחסות ללימוד זה כאל לימוד חשבון או מקצוע אחר שצריך כדי להסתדר בחיים, מגיעה ממחוזות אחרים.
    מסיבה זו, ניתן לשמוע פעמים רבות דעות שונות של מלמדי קריאה "מקצועיים" החולקים על דרכי לימוד המקובלות בציבור שלנו. הם יכולים להסביר את שיטתם בצורה מאד משכנעת, אבל בדר"כ העיקר חסר מן הספר. היחס שלהם ללימוד הקריאה הוא יחס שונה לגמרי מהיחס שלנו, ולכן לפעמים ניתן לקבוע כי אכן הם מצליחים בשיטתם, אבל… רק אצל ילדים שלהם. אצל הילדים שלנו, השיטות הללו לא עובדות. אני יכול להצביע על דוגמאות של נקודות מסויימות שאנשי מקצוע מ"שם" מצביעים עליהן, ואם נחפש ונחקור נמצא שהמלמד שלימד ילדים מ"שלנו" הצליח בשיטה הישנה, והמורה עם תעודות האקדמיה ועוד הצליח עם ילדים מבתים השייכים ל"שם" (כואב הלב להגיד, אבל מדובר גם על בתים חרדיים, עם נטיה קלה לדברים שניתן היה להגדיר כהשכלה. ואגב, את הדוגמא שנתתי לגבי ילדים המקבלים חינוך יהודי טוב, ניתן למצא גם בחוגים מסויימים של חובשי הכיפות הסרוגות. לא באתי לדון בשיטותיהם, אלא רק לציין שכיום הכיפה ממש לא מחייבת הזדהות עם צד מסויים כאן. אכמ"ל).
    כששואלים אותי מה השיטה והדרך ללמד אותיות, אני תמיד אומר שהנקודה העיקרית היא להחדיר לילדים כמה שיותר שמחה בלימוד האותיות, ולעשות כמה שיותר "עסק" מלימוד כל אות.
    לא מזמן פגשתי מפקח ממשרד החינוך שמכיר אותי ועוד כמה מהורי התלמידים. הוא שאל אותי בין השאר מה "סוד ההצלחה"? אחת הדוגמאות שנתתי לו היא שבכל פעם שלומדים אות חדשה, אני מחלק איזה ממתק קטן לילדים (בגיל הזה, מספיק אפילו סוכריית טופי), שרים איזה שיר, וחוץ מזה גם מחלקים סמל עם האות החדשה הנלמדת. הוא נהנה מאד מהרעיון, ותוך כדי הוא אמר על הסמל שזה רעיון טוב, וזה גורם להם שבמשך היום יחזרו שוב ושוב על שם האות. אמרתי לו שזה אכן נכון, אבל מבחינתי מה שחזק כאן יותר, זו החווייה שמרגישים הילדים.
    לא אשכח איך בשנה שעברה (אלול תשע"ט) בזמן שלמדנו את האות ג', היה זה הזמן בו נערכו הבחירות (לא זוכר איזה סיבוב בדיוק זה היה…). תוך כדי שדברתי עם הילדים על כך שהשבוע אנו לומדים את האות ג' וקבלתם ג' גדולה לצבוע, וסמל של האות ג' (בתחילת השנה הם לפעמים שומרים חזק את הסמל כמה ימים וגם חוזרים עמו לת"ת למחרת). אמרתי להם שאבא ואמא מאד שמחים שהם כל כך גדולים. אחד הילדים אמר שבדרך לחיידר הוא ראה שאפילו השכנים שלו תלו מודעות ענקיות של האות ג'. לא רציתי להרוס לו את ההרגשה, הוא היה בטוח שכולם שמחים אם האות החדשה שהוא לומד.
    בקיצור, החווייה הרוחנית זה הדבר היחיד שמחזיק את ילדינו הקטנים כשומרי תורה ומצוות (נכון. לפעמים צריך גם פרסים ועונשים. אבל זה הבסיס שבלעדיו אי אפשר!). לימוד אותיות התוה"ק הוא לימוד תשב"ר הכי טהור שיש, וח"ו להתייחס ללימוד זה כאל דבר של חול (לקחת נר להדליק סיגריה…)

  4. נפלא באמת! אשרי הילדים שכאלו הם רבותיהם! שליחות גדולה בידכם, המשיכו עוד ועוד להגדיל תורה ולהאדירה, ולהכות שורש איתן בלבבות הרכים כשאיפתכם הטהורה!

  5. לשואל היקר
    אם תרצה לשוחח איתי על הנושאים היסודיים בחינוך ילדי תשב"ר היקרים (ובעוד כמה פרטים בעבודת ה'), כפי שנשמע מדבריך שאתה אדם ירא שמים השואף להקפיד על קלה כבחמורה.אשמח לסייע (בעיקר במה שנוגע לחינוך ילדי ישראל הטהורים).

    ניתן ליצור עמי קשר טלפוני בטלפון: 0527167567 או במייל: [email protected]

    הרבה נחת והצלחה בחינוך ילדיך

  6. רק עכשיו שמתי לב למה שכתבת בתגובתך: "משא"כ כאן מהיכי תיתי להרגילו בזה כשניתן לתת לו לקרוא ספרי בוקי סריקי המצויים הרבה בשוק החרדי. ואפשר גם כאלו עם מסרים חיוביים אך לא ממש תורה".

    תסלח לי אבל, אני ממש מזועזע מעצם הרעיון. לתת לילד לקרא "ספרי בוקי סריקי המצויים הרבה בשוק החרדי"? כך אתה חושב להקנות לילד קריאה? והכל בשביל מה? בשביל שהילד לא "יכשל" ח"ו בהוצאת ש"ש לבטלה, או איזה חשש אחר שהזכרת? כל מצווה או עברה שהילד עושה זהו רק מדין חינוך. אין לו לא שכר ולא עונש בשלב הזה של החיים. מה יותר גדול מחינוך באופן הזה, שמרגילים אותו לקרא ספרי קדש כדי שידע לקרא ספרי קדש. אתה אומר לא לתת לו להתאמן על קריאה בספרי קדש כדי לא לזלזל בספרי קדש, אבל בשביל מה הוא בכלל צריך לדעת לקרא אם לא בשביל זה?

  7. לגבי הצעת השואל (לא בשאלה הראשונית אלא בתגובה בהמשך) שהילדים יתאמנו על קריאה בקריאת סיפורים – יש בזה חיסרון שזה יכול לגרום שהילדים יתרגלו לקרוא באופן שמקובל לדבר ביום יום (בלי חילוקי התנועות לאשכנזים ובלי חילוקי האותיות לספרדים) ולא באופן שמלמדים אותם לקרוא בכתבי הקודש.
    (והא גופא בכלל דברי הרב י"נ לעיל, שאצלנו לימוד הקריאה הוא לימוד קריאת הקודש, ואת לימוד קריאת החול הילדים למדים אחר כך מאליהם.)

  8. קצת מזכיר לי
    בישיבה שלמדתי
    בהתחלה שיחות המוסר והשיעורים הכללים היו באידיש. הישראלים שלא ידעו השתדלו ללמוד
    ולו כדי להבין משהו [סידרו שאחד הבחורים שהבין אידיש היה מתרגם תוך כדי השיחה, ואפילו עשו מערכת עם אוזניות] אחד הבחורים פנה אלי עם ליקוטי שיחות במהדורה המקורית באידיש וזו הייתה הזדמנות ללמוד שיחה של האדמו"ר מחב"ד יחד עם השפה

    השואל בביטוי בוקי סריקי מתכוון לסיפורים כמו בזרקור וכד' שאינם פסולת ממש, להיפך הם טובים, אבל לא קדושים ככתבי הקודש

  9. ראשית כל שמחתי מאוד להעשיר את ידיעותי ממבט של המלמד הדגול ויישר כח גדול על כך.

    לעצם הענין, הביטוי שהשתמשתי ב"לקחת נר להדליק סגריה" לא היה זה ביטוי שלי אלא ביטוי ששמעתי לפני כשלושים שנה בישיבה לא זוכר בשם איזה גדול זה נאמר לא זוכר את ההקשר המדוייק. הקשתי מזה לכאן. אני שמח מאוד לראות שטעיתי ומודה מקרב לב למתקנים. שוב יישר כוח על הזמן שהקדשתם כולכם ועל הדיון הפורה.

    כמובן שהספרים שהצעתי "בוקי סריקי" הדגשתי שמצויים בחנויות החרדיות מתוך מחשבה שיובן מכך שמדובר בספרים כשרים לחלוטין של סופרים כשרים לחלוטין שמספרים איך שמוליק ויתר ואיך יצחק התגבר ואיך נועה שמעה בקול אמא וכדו' שהמסר החיובי נקלט אך לא השתמשנו בתורה לתרגול קריאה. ואכן ממבטו של המלמד וכן מההערה של אלעזר אכן צודקים הדברים ונתתם לי את הכיוון שלא חשבתי עליו.

    אמשח ליצור קשר טלפוני ככל שהדבר יסתדר מבחינת השעות. (אני גר בנ.י. – כשאצלך זה בוקר אצלי זה מדי מוקדם. כשאצלי זה אחה"צ אצלך זה כבר מדי מאוחר)

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל