שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א,
באנו פה לבקש חוות דעת מן כבוד הרב על ענין טלפון כשר.
אף שלצור עסקים היה מתאים לי להמשיך עם הסמרטפון כשר שלי הנה משעה שקרה בשבת בלילה שמביא אותו לעזוב את זה. אני דבירתי עם הרב בבית כנסת קרוב לביתי שהתפללתי שם וביקשתי חוות דעתו על ענין טלפונים כשרים ואמרתי שאינני בטוח אם כדאי לי להמשיך אם זה אף שלי יש צורך לכמה דברים שעושה הטלפון כשר "חכם".
הוא אמר לי שקטן לענות על זה והמליץ לדבר עם אדם גדול בישראל ואמרתי כן אעשה. אחרי יציאתי מן בית הכנסת כשהייתי בלוק רחוק מן בית הכנסת והכל חשוך והיה לי עוד 10 דקות הליכה ולבד בדרך שמעתי זאב צועק ובא אחרי אף שלא כ"כ קרוב היה אפשר להגיע לי בקלות שהרי חיות יכולות לרוץ בארבע רגלים, והרעש היה מגדיל ואז הבנתי שאולי זה בא מפני הענין הטלפון סמרטפון אף שכשר ופחדתי כי הוה היה מקרב והרעש שהיה עושה מפחיד עש מאוד, ואמרתי להשם טוב אני אעזוב הסמרטפונים בבקשה תציל אותי והתחלתי לרוץ עד רחוב שדרה שהיה עובר מכונית והרבה אור שם והם מפחדים מזה ולא באים. ורצתי עד הייתי מרגיש בטוח הרי ה' עזר אותי, ומזה התעררו כמה שאלות.
א- האם זה נחשב נדר?
ב-מהו הגדרה סמרטפון כשר ?
ג-בצורך לדברים ועבודה האם מוצר לקנות טלפונים כשרים שיש בארץ שהכל סגור חוץ מן נוטן ? ונראה כטלפון רגיל ואתה אינו אפשר לשים שום אפליקציה חדשה? או יותר טוב להחזיק בטלפון הכי פשוט אפילו בלי זה ושיקנה נוטן ואשים במכונית?
בבקשה תענו לי ותתחזקו לי בענין זה.
ברכה הצלחה ושלום
תשובה:
נראה שהיה כאן נדר, ואין להתיר זאת בלי התרת נדרים כדין עם פתח. קשה לי לענות לך לעצם הענין, כיון שאינני יודע מה האפשרויות אצלכם, אם יש טלפונים כשרים ממש, בארץ יש טלפונים פשוטים ומי שרוצה וויז יש לו מכשיר ברכב וזה מצויין ונוח.
מקורות:
כתבנו במקו"א את הלכות נדרים, ראוי ללמוד אותם שלא לבוא לידי כך.
א. מי שנהג הנהגה טובה ג"פ אם ידע שאינו חיוב – הוי נדר, וכן מי שנהג פ"א על דעת לנהוג כן לעולם. (ריד ס"א). ולכן הרוצה לנהוג מנהג טוב יתנה שאינו מקבל ע"ע בנדר וגם יאמר שאין דעתו לנהוג כן לעולם. (ריד ס"א, ולא כמו שנהוג לומר רק בל"נ, וצ"ע).
ב. קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם (ריד ס"ב). ועי' פ"ת, ועי' ח"א קכז, ועי' שדי חמד מ,לז שנחלקו הפוסקים אם הבנים יכולים להתיר מה שנהגו הם ואבותיהם ועי' שבט הלוי.
ג. בנדר של הנהגה טובה יש מחלוקת אם מועיל התרה, ואפשר להקל בנדר שאינו גדר לדבר עבירה, וגם אינו קבלת הרבים ע"פ ת"ח. (עי' ריד ס"א ורכח כח, ובתשובת חת"ס (או"ח קכב) וקריינא דאיגרתא ח"א קלה,ב, וע"ש ח"ב פא. ולד' הפר"ח או"ח תצו מותר גם כשנעשה לסייג, וע' ח"א קכז שהביא מח' וכ' שהפר"ח מיקל. (ולכאו' לפי העצי לבונה בסי' רכח סכ"ח אין ראי' להחמיר). וע"ע שמלת בנימין ריד שאפשר להתיר).
ד. מי שאמר שיעשה איזה מצווה – הוי נדר ((ואף האומר שיעשה איזה טובה לחבירו נכלל בזה, דזו מצות חסד (מנחת שלמה צא,כ והליכות שלמה בשלמי נדר).)) (ריג ס"ב, ובש"ך רג, ה). [ולכן נהוג לומר בל"נ כשאומר שיעשה איזה מצווה].
ה. מי שהחליט לתת צדקה – הוי נדר, אף בלי דיבור (רמ"א רנח יג, ועי' משנ"ב תרצד,ו ושעה"צ ח).
ו. שבועה אין להתיר לכתחילה ((צל"ע במי שעשה תנאי ביטול נדרים ושבועות בער"ה אם אפשר להתיר לו, בשלא זכר התנאי, כיון שלפי הרבה ראשונים ל"צ התרה, אף דנפסק בסי' רא ס"ב לחוש להסוברים שצריך התרה – מ"מ להחמיר שלא להתיר לכתחילה אולי זו חומרא ע"ג חומרא.)) (רמ"א רג,ג ובסי' רל. אבל מהמחבר משמע שאפשר להתיר (ואף בשבועה בשם ה'). וצל"ע אם לאשכנזי מותר להתיר לספרדי ולהיפך, דצל"ע אם הדין הוא על המתיר או על הנודר).
ז. בי"ד של התרת נדרים צריך ג' שכשמסבירים להם – מבינים, וגם יודעים לפתוח פתח ((בחכמ"א (ק,ב) כ' שצריכים להיות בקיאים בדינים שבחכמ"א כלל ק'. ולא הזכיר שיהי' אחד מהם חכם.)) (רכח,א). וי"א שצריך שיהי' אחד מהם חכם. (ע' דרישה, וע' ש"ך סק"ב, וע' גליון מהרש"א ופתחי תשובה רי"ס רכח). [וגבי נדר הנהגות טובות כ' הגר"ח קנייבסקי (בתשובה בכת"י) שסגי ביודעים ענין נדר והתרתו, ואולי לעניין נדרי הנהגות טובות סמכינן על שיטת הרמב"ם דסגי בג' הדיוטות (ע' ב"י), דכיון שהנהגות טובות אינו אלא מדרבנן (כמש"כ הברכ"י רי"ס ריד, ולכאו' זה מפורש בגמ' בנדרים טו,א), יש להקל ((ואם עשה מסירת מודעה (שנהוג בער"ה) יתכן שאפשר להקל אפי' בנדר ממש, וצ"ע. ולענין הנהגות טובות כשעשה נדר – להלן יתבאר שאפשר להקל אפי' בלי התרה, ולכן הרוצה להחמיר ע"ע יכול להקל בב"ד של הדיוטות.)) ].
ח. אין להתיר לכתחילה במקום רבו או גדול ממנו אא"כ נתן לו רשות. (רכח,ב).
ט. יאמרו לו ג"פ מותר לך. (רכח,ג).
י. אפשר להתיר גם בלילה, וגם קרובים כשרים ((אבל לא בעל (רלד,נז).)) . (רכח,ג). אבל אשה וקטן – לא יכולים להתיר, ואף מי שהוא בן י"ג ולא נתמלא זקנו ((במ"ב (לט,ג) מבואר שאם יש ריבוי שער בזקן אף שהשערות קטנות מיקרי נתמלא זקנו.)) ולא ידוע אם הביא ב' שערות, אינו יכול להתיר ((אבל לענין נדרי הנהגות טובות שזה מדרבנן (כדלעיל אות ז') – לכאו' פשוט שא"צ נתמלא זקנו.)) (רע"א בחי' לשו"ע שם, ןהשמטות לסי' עג – בשו"ת, והובא בפתחי תשובה רכח,ב ((בשו"ת שבט הלוי כ' שבער"ה יש להחמיר שיהיו המתירים מלאי זקן. וצל"ע במי שיודע שלא נדר ממש.)) . וכ"כ בנדרי זריזין בדף שלפני ח"ב, וכ' שכ"כ בחיבורו לאו"ח הל' ברכות התורה.)
יא. כשמתירין ע"י פתח המתירים צריכים לשבת (רכח,ד). ונוהגים תמיד לשבת והנודר – עומד (חכמ"א ק).
יב. אפשר להתיר ע"י פתח וגם ע"י חרטה, וחרטה היינו דווקא חרטה דמעיקרא שהיה רוצה שלא היה נודר מעולם. וי"א שצריך גם פתח וגם חרטה, וכ' הרמ"א נהגו להחמיר ולעשות מן החרטה פתח שאחר שאומר שמתחרט מעיקרא אומרים לו אילו ידעת שתתחרט האם היית נודר (רכח ס"ז). (וע' ט"ז סקי"א שמפקפק קצת בזה, אבל בש"ך משמע שנוקט כהרמ"א, וכן נקט החכמ"א ק,ה). [אבל אם יש פתח ממש נראה שא"צ לעשות מן החרטה פתח, אלא שיש מצריכים גם חרטה, וכנ"ל, וכ"נ מהש"ך (סקט"ו)].
יג. הנדר אינו מותר אם הנודר אומר שנתחרט ואינו כן באמת או שאינו חרטה מעיקרא ואומר שנתחרט מעיקרא. (רכח,ז).
יד. אין פותחין בנולד, דהיינו דבר שאינו מצוי (רכח,יב). [ולכאו' היינו בדבר שמתחדש אחר הנדר, ולכן נחשב "נולד", ואינו נחשב טעות דמעיקרא, ולכן צריך שכיח כזה באופן שאם היה יודע שזה עלול לקרות – היה נמנע מלידור. ונראה עוד שצריך שיאמר שאם היה יודע שיתכן שיקרה לא היה נודר ולא סגי שאם היה יודע שזה יקרה בודאי לא היה נודר, כן מתבאר לכאו' מד' הכ"מ שבועות פ"ו הי"ב, וכן משמע מלשון השו"ע בסי"ב, וצ"ע דלא מצאתי בפוסקים שמזהירים ע"ז].
טו. פותחים בחרטה שמחמת נולד. (רמ"א רכח,יג וט"ז סקי"ז).
טז. צריך לפרט הנדר בפני המתירין, או בפני אחד מהם, (רכח, יד) ובשו"ע כ' גם לפרט הטעם שבשבילו נדר, וצל"ע בש"ך ובט"ז. ובחכמ"א (ק, ט) כ' להודיע הסיבה.
יז. הנודר צריך להיות בעצמו לפני המתירין ולא ע"י שליח. (רכח, טז). וגם מכתב לא מהני. (ט"ז סק"כ הביא מח', ובבה"ט ובחכמ"א נקטו לחומרא). ובאשתו- הבעל יכול להיות שליחה אם כבר היו מכונסים. (רלד, נו). [וצ"ע אם ע"י טלפון נחשב כנמצא לפניו. ולכאו' תלוי אם מה שמצריכים שיעמוד לפניהם היינו שבשביל שיוכלו לברר היטב, או שיש דין מעמד ב"ד, ונראה להוכיח ממש"כ שבאשתו יכול הבעל להיעשות שליח, ופי' הר"ן (ח:) משום שהבעל כאשתו וכ"כ הש"ך (רלד, ע) שאשתו כגופו. ואם הענין שבשביל שיוכלו לברר לא מהני הא דאשתו כגופו וע"כ דזה דין מעמד ב"ד ((וע"ע במאירי ח: ובר' אברהם מן ההר שם שכ' (בד' הרמב"ם) שאפי' באשתו שמועיל שליחות לפרט הנדר והחרטה צריך שתבוא בעצמה ויאמרו לה מותר לך. (אבל בשו"ע ובפוסקים רלד נו, לא הובאה שיטה זו.).)) . וכ"נ להוכיח ממש"כ בר"ן (ח:) ונפסק בסי' רכח טז שע"י תורגמן אפשר להתיר, ואם צריך שיהיה שם שביל שיוכלו לברר היטב מה מועיל התורגמן, וזה יש לדחות שיוכלו לשאול יותר ע"י התורגמן. וברדב"ז (שבועות ו, ד) כ' שצריך שיבוא הנודר בעצמו בשביל שיתבייש ולא יהיה רגיל בשבועות וכדי שיחקור החכם היטב על החרטה ונראה שלפי טעמו הראשון לא מהני ע"י טלפון שלא מתביישים כ"כ (ולכאו' מהר"ן הנ"ל שכ' אשתו כגופו נראה דלא ס"ל כהרדב"ז). העולה מהנ"ל דאין להקל ע"י טלפון ((בריטב"א גיטין מו,א משמע שבאופן של"מ שליחות לא הותר הנדר אפילו מדאו'.(ולכן בשביל להקל צריך ודאי, ואולי יש מזה ראי' גם לנידון הנ"ל, דאם זה מחשש שלא יתברר טוב לא נראה שיהיה מדאו'). )) ].
יח. אין מתירים הנדר עד שיחול, בין כשלא חל מחמת שנעשה לענין לאחר זמן, ובין שתלה בתנאי ועדיין לא נתקיים. (רכח,יז).
יט. נדר להתענות או לצדקה יש לו התרה בפתח וחרטה, אא"כ באה הצדקה ליד גבאי. (רכח,מב).
