שאלה:
שנים ראשונות למגורי בארה"ב היו מנינים נפרדים לחלוטין אלו המניחים תפילין ואלו שאינם כשזה היה תלוי בביהכנ"ס אם מנהגם היה להניח האינם מניחים קבלו חדר צדדי או עזרת נשים ולהפך. שנים אחרונות מתרחבת התופעה של מנינים מעורבים כשדברתי על כך עם א' מהמתפללים הוא הסביר לי שהיום כולם יודעים כבר שיש כאלו וכאלו ואין בזה משום לא תתגודדו. שאלתי היא האם הסברה נכונה ועד כמה אני מחוייב לחפש מנין שמרני? יצויין כי המקום הקבוע שלי מעורב כך שלשבועיים בשנה אצטרך לצאת במידה וזה אכן בעייתי? כמו"כ האם יש עדיפות מבחינתי למקום שהלא מניחים נשארים בביהכ"נ והמניחים יוצאים לחדר צדדי ע"פ מקום שאני אצטרך לצאת עם הבלתי מניחים
תשובה:
הנושא הזה נתון במחלוקת גדולה, יש מגדולי הפוסקים שאכן הורו שבזמנינו שהכל יודעים שיש מנהגים חלוקים אין איסור לעשות מנהגים חלוקים באותו בית כנסת, ויש שחלקו עליהם, כמו המהרש"ם ועוד, והנה אינה ה' לידי זכות ליטול חלק בההדרת ספרי לקט הקמח החדש למהר"י כ"ץ זצ"ל, שםן בסי' לא דן בכל זה בארוכה, ואין לי אלא להעתיק מדבריו על ענין זה והמסתעף ממנו.
מקורות:
הנחת תפילין בחוה"מ
ד] איסור גמור הוא להניח תפילין בחול המועד, בפרט לדעת הזוהר הקדוש, ועל חומר האיסור עיין קול הרמ"ז ([זכות] ברכות פ"ה מ"ד). ומה שאמרו שאין למדים מן המדרש, הוא רק במקום שבעלי ההלכה והגמרא חולקים בדין זה, אבל במקום שאין לו גילוי אחר מלבד אותו המדרש, הכי הלכתא. ואינו רק מנהג בעלמא דתליא במנהגי הקהילות וכדומה, אלא הלכה פסוקה לכל דבר. לכן לא טוב עושים אותם שאינם מניחים תפילין בחול המועד, שנמנעים מלבוא לבית הכנסת ששם מניחים תפילין בחול המועד עד ההלל, ומשום שחוששים ל"לא תתגודדו", דזה אינו, שהרי אלו המניחים תפילין בחול המועד אינם עושים כדין, ובכי האי גוונא אין חוששים להא דאחרי רבים להטות, כהא דשנינו בפאה (פ"ד משנה א-ב), ואף לא לקטטה או לאיסורא דלא תתגודדו, ואין לילך אחר מנהג האשכנזים שנתפשט בטעות להניח, וכמה קהילות אשכנזים באיטליא לא הניחו תפילין בחול המועד. ומה שיש אשכנזים שמניחים תפילין ריקים או פסולים, או כמו שעשה בעל מאורות נתן, שהניחם חוץ למקומם כשבא בין אשכנזים המניחים, אין ניחא בעיני. על כן צריכים להרים המכשול, ולא יחושו על מנהג שנתפשט בטעות להניח תפילין בחול המועד (אדרת אליהו [לרבי עמנואל חי ריקי] סי' א).
וכן דעת האות חיים ושלום ([מונקאטש] סעי' ב ד"ה והנה ראיתי), דאין נכון להניח תפילין ריקנים או פסולים ושלא במקומם. וכן בשו"ת שמש צדקה ([מורפורגו] או"ח סי' ד) מאריך שלא להניח, והוסיף דטוב ונעים אם רוב הקהילה יתרצו לבטל מנהגם ולא יניחו תפילין בחול המועד, אבל אי אפשר להכריחם על זה, והובא שם מעשה במלמד אחד שרצה להנהיג במקום שלא הניחו שיניחו, ודחה תקנתו בב' ידים, ע"ש.
וכן מביא בתורת חיים ([סופר] סק"ד) את דברי שו"ת שערי תשובה דהגאונים (סי' רסו), שאסור להניח תפילין בחול המועד. וכן הוא לדעת הביאור הגר"א (סק"ד). וע"ש באות חיים (ד"ה ומי לנו) באריכות שאין להניח, דכן כתב הרמ"ע ([מפאנו] סי' קח), וגם בעל הפלתי לא הניח, וכן דעת האבני נזר (או"ח הלכות תפילין סי' ב).
עוד בענין הנ"ל
ה] בענין הנחת תפילין בחול המועד:
הנה בבית יוסף (ד"ה ועכשיו נהגו) כתב, דמאחר ובתלמוד לא נמצא היתר בפירוש, והזוהר הקדוש (מדרש הנעלם שיר השירים על הפסוק "לריח שמניך טובים") מפליג לאסור להניח תפילין בחול המועד, על כן אסור להניח. ובעל המחבר {השואל ומשיב דלהלן} דחה את ראיית הבית יוסף מהזוהר, והוסיף דהדבר תלוי במחלוקת הראשונים: בתוספות במנחות (לו ע"ב ד"ה יצאו) כתבו, דבחול המועד פטורים מן ההנחה משום אות, דבפסח האות הוא שאסורים בחמץ, ובסוכות האות הוא הסוכה, דאין האות משום איסור המלאכה, אלא מחמת מצוות היום, ולענין זה אין חילוק בין יום טוב לחול המועד. אך כתבו, דבמועד קטן משמע שבחול המועד יש חיוב מצות תפילין. והוסיף, ולי נראה דאלו הענינים האמורים בדברי התוספות אינם אותות גלויים, שהרי אין חיוב לאכול פת בחול המועד, ואם ירצה יאכל בשר ושאר דברים, ואין ניכר האות שאסורים בחמץ, וכן בסוכות יאכל דברים שאינם חייבים סוכה. רק העיקר דהכל תלוי בדין עשיית מלאכה, לכן לדעת הרא"ש (מועד קטן פ"א סי' א) והטור (סי' תקל) דאיסור המלאכה בחול המועד הוא מדרבנן, סבירא להו ממילא דחייבים להניח תפילין בחול המועד, שהרי אין בו אות של תורה. ואילו לדעת הרשב"א (סוף פ"ק דעבודה זרה, הובא בנימוקי יוסף מועד קטן א ע"א ד"ה והרמב"ן), דהמלאכה בחול המועד אסורה מן התורה, אסור להניח.
וכן נראה מדברי הזוהר הקדוש גופיה שציין הבית יוסף {שהעיקר תלוי באיסור המלאכה}, דיעוי' שם שכתב, "שאל רבי אלעזר לאבוהי, תינח תפילין דרישא דשריין על ראשיהן קדושא ביום טוב, אבל תפילין דדרועא דהוא חול המועד, איך אנו אחידן לה". והשיב לו רשב"י: "כיון דאסור למיעבד עבידא כסיטרא דילה, איצטרך למעבד חדוה בסיטרא דתפילין רישא". ואף כי השאלה והתשובה סתומים וטעונים ביאור רב, מכל מקום מבואר, דהטעם שאין מניחים תפילין בחול המועד, הוא משום שחול המועד אסור במלאכה. ושמעתי שהגאון הקדוש מבוטשאטש הניח תפילין בחול המועד, ואמר שאין מבינים פשט הזוהר (שו"ת שואל ומשיב מהד"ג ח"ג סי' סד).
אמנם באות חיים ושלום ([מונקאטש] סעי' ב ד"ה וראיתי בשו"ת) כתב, דחס ושלום לומר שהגאון הקדוש מבוטשאטש אמר כן, דוכי יתכן שהאר"י הקדוש לא ידע פשט בזוהר, הרי הוא המכריע בעניני הסוד וחכמת האמת, ובטח מי שאמר לו שכן אמר הגה"ק הנ"ל שינה האמת. ושמע הבעל המחבר שהגה"ק מבוטשאטש אמר רמזים לכך שצריך להניח תפילין בחול המועד, וכשיטתו, ולכששמע זאת הרה"ק מוה"ר צבי הירש מזידיטשוב, אמר, כשמביאים רמזים אביא רמז מפסוק לאסור להניח תפילין בשבת ויום טוב, שנאמר (שמות יג י), "ואת החקה הזאת למועדה מימים ימימה", ובגמטריא עולות תיבות אלו: "מניח תפילין בחול המועד חייב מיתה".
השואל ומשיב (מהדו"ק ח"ב סי' עה) מביא אף הוא ראיה לשיטתו שיש להניח תפילין בחול המועד, וכן במהדורא תנינא (ח"ד סי' קלה) כתב, דהנוהג בכל הליכותיו במנהגי אשכנז איסור גמור הוא לו לבטל מצות תפילין בחול המועד, והפני יהושע בלוחות עדות (מהדו' אלטונא, דף יט) חשב ביטול מצוה זו לאפיקורסות. ובמהדורא תליתאה (ח"א סי' רמז) [הובא בדברינו בסי' ס"ח אות ט'] כתב השואל ומשיב, דח"ו לעקור מצות עשה דהנחת תפילין בחול המועד. והוסיף: ואני מניח גם תפילין דרבנו תם [וכן לשו"ת משכנות יעקב (סי' לו) יש להניח תפילין בחול המועד, מובא בפתחי תשובה [איסרלין] סעי' א'].
מנהגים חלוקים באותו בית כנסת
ו] בעל ערוגת הבושם, הגאון מחוסט ז"ל, הניח תפילין בחול המועד, אבל בניו לא הניחו. בבית מדרשו מהם הניחו מהם לא הניחו, ומשמע שמותר לנהוג בזה מנהגים חלוקים באותו בית כנסת, ואין בכך משום לא תתגודדו (שו"ת תורת יקותיאל [רוזנברגר] סי' יט). אמנם לדעת המהרש"ם (דעת תורה סעי' ב ד"ה ועי' שו"ת) יש בכך משום לא תתגודדו, ומקורו בתשובת הב"ח (החדשות סי' מב).
אכן באות חיים ושלום ([מונקאטש] סעי' ב ד"ה ועתה ראיתי) דחה את ראיתו של המהרש"ם מדברי הב"ח, דשם מיירי בחזן, וזה שאני, דהוא ודאי מחוייב לנהוג כמנהג המקום. לדעת הגאון מה"ר מרדכי באנעט (שו"ת פרשת מרדכי או"ח סי' ד), הבא למקום שאין מניחים תפילין בחול המועד ומבטל מנהגם בפניהם ומניח, או להיפך, עובר משום לא תתגודדו. ולכן, מי שאינו מניח תפילין בחול המועד ובא למקום שנוהגים להניח, לא יבטל מנהג באופן הניכר לרבים, אלא יניח רק את השל ראש, או יתיר את הקשר, או יניח בלא כוונת המצוה, או שאר עצות שאינו מקיים מצוה בהנחתו, והיותר טוב, לשלשל את הטלית על הראש באופן דאין ניכר שאין עליו תפילין [עי' סי' ח' סעי' ב'], ויש מניחים תפילין בלי פרשיות.
אמנם בשו"ת חתן סופר (סי' קכז ד"ה גם אני, או"ח שער הטוטפת פרק לד) כתב, שלא נכון להניח תפילין ללא פרשיות, ואמר לבחורים בבית מדרשו שעדיף יותר שיניחו את התפילין שלא במקומן, שאף באופן זה אינה הנחה של מצוה, ע"ש. ובאות חיים ושלום הנ"ל (ד"ה והנה ראיתי) מבאר, דכנראה חשש החתן סופר שמא אדם שאינו יודע שאין בתפילין אלו פרשיות יקח תפילין אלו ויניחם גם בשאר ימות השנה. ומכל מקום כתב, דבמקום שיש חשש מחלוקת עדיף להניח בלי פרשיות מלעשות כחתן סופר הנ"ל. והוא נהג כשבאים להסתופף בצילו אנשים הרגילים להניח תפילין בחול המועד, היה אומר להם שיניחו בצנעה בבית ויאמרו בהם קריאת שמע, ויתפללו בהם עד לפני ברוך שאמר, ואחר כך יסירו את התפילין וילכו לבית הכנסת [וכן כתב החתן סופר הנ"ל]. ובאות חיים ושלום שם הוסיף, דכן הוא הדין אפילו בא להתגורר בקביעות באותו מקום, שאינו חייב לבטל מנהגו הראשון ולהמנע מלהניח, אלא יניח בביתו בצינעא וכנ"ל.
בשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' פח) נקט, שאדם שאינו רגיל להניח תפילין בחול המועד הבא למקום שמניחים, ינהג כמותם משום איסורא דלא תתגודדו, ולא יבטל תפלה בציבור.
עוד בענין הנ"ל
ז] בשו"ת השיב משה ([סאטמאר] יו"ד סי' לא ד"ה ומה ששאל בענין) כתב, מנהגי שלא להניח להתפלל יחד בחדר אחד אותם המניחים תפילין בחול המועד עם אותם שאינם מניחים, משום לא תתגודדו, ע"ש. אמנם, כיון שמחמת פסקו הנ"ל עלול הדבר לגרום לביטול תפילת הצבור כשהעם מועט, נראה דהיינו דוקא באותם הנוהגים לברך על ההנחה בחול המועד כמו בחול, דבזה יש חשש לא תתגודדו, אבל למנהגינו שאין מברכים על התפילין בחול המועד, אין חשש לא תתגודדו, דמכך שאין מברכים איכא הוכחה שמניחים רק משום חומרא בעלמא, לחוש לדעת הסוברים שצריכין להניח (שו"ת חיי אריה [הורוויץ] סי' ט).
בתשורת ש"י ([טאבאק] מהדו"ק סי' תפח) דן אף הוא באופן שיש מנין מצומצם שקצתם מניחים וקצתם אינם מניחים, דאיכא משום לא תתגודדו להתפלל יחדיו, מה יעשו כדי שלא יתבטל המנין, והורה שאותם המניחים יעשו זאת בביתם, ויאמרו קריאת שמע עם התפילין, ואחר כך יתפללו בבית הכנסת בלי תפילין. ואם לא יצייתו לעשות כן, בשעת הדחק שלא תתבטל תפילה בצבור, יש להקל שיתפללו יחדיו.
אם כל בית כנסת נחשב לעצמו
ח] בעיר שבה בכל בתי הכנסת נוהגים כמנהג אשכנז ומניחים תפילין, ורק בקלויז אחד נמנעים מלהניח, וכן אירע במקומם שהיו שני דיינים מבני אשכנז והדיין השלישי נעדר, ויש מבני הקהילה שרוצים לבחור דיין הנוהג מנהגי ספרד ואינו מניח תפילין בחול המועד, וקיבל מרבו מהר"ם א"ש, שאם יהיה בית דין בעיר, פלג מורין מניחין תפילין ופלג אין מניחין, יש בזה לאו דלא תתגודדו. אולם בעל המחבר מצדד שאין לא תתגודדו בדיני התפילה, וכמו כן כל בית הכנסת לעצמו נחשב כעיר בפני עצמו. אמנם למעשה, נאמן הוא בעדותו מגברא רבה להחמיר בדבר, שלא למנות את אותו הדיין (שערי דעה ח"ב סי' ז).
אם מותר לשנות ממנהג אבותיו
ט] האם מותר לשנות ממנהג אבותיו שהיו מניחים תפילין בחול המועד, או יש בכך משום "אל תטוש תורת אמך" (משלי א ח):
החסד לאברהם ([תאומים] מהדו"ק או"ח סי' ט) מתיר בנדון כעין זה – לשנות מנוסח אשכנז לספרד, וטעמו, דכיון דקיימא לן דהמשנה בנוסח הברכה יצא בדיעבד, הנה כבר כתבו הכסף משנה (קריאת שמע פ"א ה"ז) ומהרש"ל (שו"ת סי' ו ד"ה אכן כי) דהיכא שמותר לנהוג כן בדיעבד, מותר אף לכתחילה לשנות ממנהג אבותיו, ע"ש. אבל בהנחת תפילין נראה לומר דאין צריך לסברא זו, דכיון דהוא מחלוקת בדין אין צריך לעשות כאביו, ובחומרות שקבלו אבותיו שאני. והרבה מבני עליה ראיתי דאבותיהם הניחו והם אינם מניחים, ובענין זה אמרינן הנח להם לישראל, כמו שכתב הפחד יצחק ([לאמפרונטי] ח"ה ערך מנהגי איסור, דף קלח ע"א) לענין שינוי נוסח התפילה לספרד, שאין ללכת אחר מנהג אבותיהם (שו"ת בית יצחק [שמלקיש] יו"ד ח"ב סי' פח).
העושים מלאכה בחוה"מ אם יניחו תפילין
י] בצאנז היה המנהג שבחורים הניחו תפילין בחול המועד, וכן נהגו נכדיו, ובכמה מקומות בגאליציה ובשאר קהילות החסידים. ובספר אות חיים ושלום ([מונקאטש] סעי' ב ד"ה ואם בביהכ"נ) תמה על זה, אמאי לא חששו משום לא תתגודדו, ולדעתו אין לנהוג עתה כן. וכן מה שכתב בשו"ת בר ליואי ([הורוויץ] מהדו"ת בהשמטות סי' כ), דבעלי מלאכה שעושין מלאכה בחול המועד טוב שיניחו תפילין, ע"ש, וכן עמא דבר וכן נוהגים כן הרבה, באות חיים ושלום (שם ד"ה ובישועת יעקב) תמה על זה, אף שמחלוקת הפוסקים הנ"ל אם להניח תפילין בחול המועד תליא בגדרי איסור עשיית מלאכה בחול המועד וכנ"ל. וביותר לשיטת הרא"ש דסבירא ליה דהטעם שאין מניחים הוא משום האות דפסח וסוכה, ע"ש.
וכן כתב שו"ת אמרי יושר ([אריק] ח"ב סי' קמט אות ב): לענין אנשים שאבותיהם לא הניחו תפילין בחול המועד, ועתה עושים מלאכה מחמת דבר האבד אי צריכים להניח תפילין, הורו בסיגעט דכשעושים מלאכה יניחו. שמעתי זה ותמיה בעיני, דטעם שאין מניחים הוא משום אות דיום טוב, סוכה, מצה, ואין נפקא מינה בעשיית המלאכה.
ברכה על תפילין בחוה"מ
יא] בישועות יעקב (סק"א בסופו) כתב שלא לברך על הנחת תפילין בחול המועד, וכן כתב המשנה ברורה (סק"ח). בערוך השלחן (סעי' ד) כתב: ועכשיו גם רבים מאשכנזים אין מניחים, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, וגם המניחים, המנהג עתה להניח בלי ברכה. וכן כתב חיי אדם (כלל יד סעי' טז).
אמנם בשו"ת שמלת בנימין ([המבורגער] דף מד) הכריע שאף שלא יברך בקול רם, אבל בחשאי יברך. החתן סופר (שו"ת סי' קכז ד"ה ודע, או"ח שער הטוטפת פרק לד) מאריך בזה, ומסקנתו דהנמנע מלברך לא הפסיד. וכתב שמהר"ם א"ש בירך רק על של יד, וכן כתבו אחרונים בשם חכמי פראג, ע"ש.
אמנם במאסף לכל המחנות (ס"ק יב) כתב שאין אמת בשמועה זו שכתב החתן סופר בשם המהר"ם א"ש, שכן הובא שחתנו של מהר"ם א"ש לקח את התפילין של חותנו בחול המועד וראה שאין בתוכן פרשיות, ובודאי לא בירך חס ושלום בתפילין כאלו על של יד, ע"ש. מיהו החתן סופר הנ"ל כתב בשם השלטי הגבורים (על הרי"ף הלכות תפילין דף ח ע"ב סק"ב), שמצא בספרי הרמב"ם הישנים שיש להניח בחול המועד בלי ברכה. וכן בשו"ת בר ליואי ([הורוויץ] מהדו"ת בהשמטות לאו"ח סי' כ) כתב, שמנהגו להניח בחול המועד בלי ברכה, ועיין בשדי חמד (ח"ו מערכת חול המועד ס"ק יד) אריכות בזה, ומביא (בד"ה ולענין הברכה) מבעל מחנה ישראל ([ניימן] ח"ב דף פט ע"ב) שהיה נוהג לברך, ואחר שגאוני זמנינו אמרו שאין לברך התחיל גם הוא לנהוג שלא לברך, ע"ש. לדעת השלחן שלמה ([מירקש] סק"א) לא יברך.
הרגיל ללכת מביתו לבית הכנסת בתפילין, לא ילך בהן בחול המועד ברשות הרבים.
הפסק בין תפילין ש"י לש"ר בחוה"מ
יב] מה שכתבו המגן אברהם (סי' כה ס"ק יז), הבאר היטב (שם ס"ק יא) ושערי תשובה (שם ס"ק יא), שבחול המועד מותר לענות אמן בין של יד ושל ראש, כיון דאין מברכים, האליה רבה (שם ס"ק יד) חולק עליהם בזה, ונקט שרק לצורך ברכה עוברת, כברכת רעם, מותר להפסיק (מאורי אור יו"ד סי' יט {לענין הפסק בברכת השחיטה}). ועיין סימן ל"ד אות כ"ב לענין הפסק באמצע הנחת תפילין דרבינו תם. ובהגהת מהרש"ם (דעת תורה שם סעי' ט) כתב על פי דברי התוספות בברכות (יד ע"א ד"ה ימים) וערכין (י ע"א ד"ה י"ח ימים), דבליכא ברכה לא שייך הפסק, והוא הדין בזה, לברכו וקדושה מפסיק, אך אין להפסיק לאמירת ברוך הוא וברוך שמו.
תפילין בחוה"מ למתפלל נוסח ספרד
יג] בספר שלחן מלכים ([לאנדא] סי' י הלכה למשה ס"ק רעח אות יא) שמע בשם הגאון הקדוש מהר"ש מבעלזא, דהמתפלל בנוסח ספרד אסור לו להניח בחול המועד. באות חיים ושלום ([מונקאטש] סעי' ב ד"ה וגם לא יתכן) כתב, דהמניחן לא יתפלל בסידור האר"י ז"ל, ובשלחן מלכים (שם ס"ק יב) הביאו, ומפקפק על דבריו.
לבטל הנחת תפילין בחוה"מ
קהילות אשכנז שמאז ומעולם היו נוהגים להניח תפילין בחול המועד, יכולים לבטל מנהגם בהסכמת כולם (פחד יצחק [לאמפרונטי] חי"ג אות ת עמ' קיב). ויש שחולק בזה (שמש צדקה [מורפורגו] סי' יד ד"ה הקול, דף כו ע"ב). ויש אומרים שצריכים לבקש התרה (שלחן מלכים שם הלכה למשה ס"ק רעט אות ג), וזה נכון (שדי חמד ח"ח מערכת חול המועד ס"ק יד-טז).
יסדו קהלה חדשה מעבר לים עבור הניצולים ממחנות הנאצים:
בשדי חמד (שם) הביא את דברי הפחד יצחק (שם), שכאשר קובעים מנהג בעיר חדשה, נכון להנהיג שלא להניח תפילין בחול המועד.
יחיד שלא הניח תפילין בחול המועד אסור לשנות מנהגו, ולהיפך, היא פלוגתא עיין לעיל (אות ט).
תפילין בחוה"מ לבני ארץ ישראל
באות חיים ושלום (שם ד"ה ובארץ ישראל) מאריך בענינים אלו, דבארץ ישראל נתגלגל הדבר מהקב"ה שאין מניחים תפילין בחול המועד שום אדם, ומצער הדבר שזה מקרוב שיש מבני קהילות אשכנז שמניחים תפילין אף בארץ ישראל. ומכל מקום, גם אלו מבני ארץ ישראל שמניחים תפילין בחול המועד, כשיצאו לחוץ לארץ ודעתם לחזור, לא יניחו תפילין בחוץ לארץ ביום טוב שני של ראשון דפסח וסוכות, משום ספק ספיקא, שמא אין מניחים תפילין בחול המועד, ושמא כיעב"ץ (שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קסח), דצריכים לנהוג ביום טוב שני קדושת יום טוב כבני חוץ לארץ אפילו שדעתם לחזור. אמנם בשלחן מלכים (שם ס"ק רעט אות י, ובשלום ואמת ס"ק קלט) מפקפק על ספק ספיקא זה, כיון דמפורש בשו"ע הרב (סי' תצו סק"ח) שיניחו תפילין ביום טוב שני, ע"ש. אבל משם אינו ראיה, דאפשר דמיירי ביום טוב שני דשבועות או אחרון של פסח, שאין בו קדושת חול המועד.
ברכה על תפילין בחוה"מ
יד] המניחים תפילין בחול המועד בלי ברכה, זהו בבית הכנסת, ומכמה טעמים. א) דספק הוא לגבי השומע שאינו נוהג להניח תפילין בחול המועד, אם מותר לענות אמן. ב) משום לא תתגודדו. ג) מפני המחלוקת. ד) זלזול יום טוב כנגד בני אדם. אבל בביתו מניח ומברך בקול רם (שו"ת בני לוי [לוין] סי' ב, הובא בשדי חמד ח"ח מערכת חול המועד ס"ק יד, וספר שלחן מלכים [לאנדא] סי' י הלכה למשה ס"ק רפ).
תפילין דר"ת בחוה"מ
מה שכתבתי לעיל אות ה' דפלוגתא היא אם מניחים תפילין דרבינו תם בחול המועד, בספר משמרת שלום ([קאידינאוו] סי' לג סעי' ח ד"ה ומ"ש) כתב דבמקום שאין מברכים על של רש"י בחול המועד, לא יניח תפילין דרבינו תם, כיון דאין היכר ביניהם, ונראה ששניהם אמת לדינא [הבאתי במקום אחר (סי' לד אות כה)]. ובאות חיים ושלום ([מונקאטש] סעי' ב ד"ה וגם עכשיו) מפקפק מאד על דבריו.
ש"ץ שאינו מניח במקום שמניחים
טו] על הנידון אם מי שאינו מניח תפילין בחול המועד יכול לשמש ש"ץ במקום שנוהגים להניח, מביא בספר שלחן מלכים ([לאנדא] סי' י הלכה למשה ס"ק רפג) את דעת המקילים בזה, דאין לחוש משום לא תתגודדו כשמתפללים יחדיו המניחים ואין מניחים, וממילא גם מותר לאותו שאינו מניח להיות שליח ציבור שם.
אותם המקילים להניח תפילין בחול המועד גם במקום שאין מניחים, מכל מקום יש להורות להם שיסבבו פניהם לכותל ולא ילכו אנה ואנה בבית הכנסת, דלא יהיה ניכר כל כך המניח בין האינם מניחים.
