שאלה:
א)למה לא אומרים קודם לימוד התורה ,הנני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה ללמוד תורה ?
ב) אם לכתחלה צריך לכוין קודם הלימוד שמקיים מצות עשה של תורה, כמו במצות שופר ולולב שנכון לכוין לפני שופר או לולב שמקיים מצוה ,הכא נמי בתורה ?
תשובה:
שלום וברכה
ככלל בכל המצוות דאורייתא מצוות צריכות כוונה, אלא שלא צריך אמירה של לשם יחוד, וכל שכך דעתו די בזה, ובמעשים שכל מהותם מצוה מעיקר הדין די בכך.
מקורות:
להלכה נפסק שמצוות צריכות כוונה ואם לא כיוון לצאת ידי חובת המצווה לא יצא ידי חובתה. יש הסוברים שדין זה נאמר רק לגבי מצוות דאורייתא ולא לגבי מצוות דרבנן, ויש הסוברים שאין חילוק ביניהם.
הכוונה הנצרכת בעשיית המצוות היא שעושה את המצווה כדי לצאת ידי חובתו שציווהו הבורא לעשות כך וכך. ושאר הכוונות והטעמים שנתבארו בדברי הראשונים והאחרונים אינם שייכים לדין הכוונה במצוות. אמנם דעת הב"ח שבכמה מצוות שפירשה התורה בהם את טעמם יש לכוון להדיא את טעם המצווה, והם ציצית, תפילין וסוכה.
וכתב החיי אדם שכל דבר שמעשיו של האדם מוכיחים על כוונתו שעושה את המצווה כדי לצאת ידי חובה, אינו צריך לחזור ולעשותה אף אם לא כיוון כך בפירוש, כגון אדם שקורא קריאת שמע על סדר תפילתו יצא ידי חובה אף אם לא כיוון להדיא לצאת ידי חובה וכדומה. ראה כל הפרטים בסי' ס ובמשנה ברורה שם.
המשנה ברורה משמע אפילו לפי החיי אדם , לכתחלה צריך לכוין ,
א"כ בתורה נמי לכתחלה צריך לכוין ,או לא ?
מסתבר שעדיף לכוון אלא אם כן זה מונח בדעת האדם כל הזמן..
השאר תגובה