שאלה:
[שמתי תגובה על תשובת שענו בבית ההוראה, ואולי נשמט, אז אני חוזר שוב על ההערה]
בבית הוראה ענו לי שאין לחשוש לצעב"ח בשילוח הקן אחרי שהזוהר אומר שאדרבה יש מצוה.
אולם ראיתי שהחת"ס למרות שהזוהר היה לפניו מכריע שיש לחוש לצעב"ח.
השאלה כעת גם אם נאמר דהעיקר כמו שאר האחרונים שלא חששו לצעב"ח.
אך כיון שבגוונא דלא רוצה הביצים, וודאי אינו מצוה חיובית, אלא רק קיומית. א"כ מהכ"ת להכנס לחשש צעב"ח דאורייתא כדי לקיים מצוה שאינו מחוייב בה. ועוד ביחוד שאחרי הכל מי שפסק כן הוא החת"ס שיש לו משקל גדול מאד בפסיקת הלכה…
עוד נקודה. לפעמים הייתי נוהג שאני נמצא בשטח פתוח "להעיף" מבט לראות אם יש קן בסביבה. אולי עדיף להימנע מזה ולא להכנס לספיקות?
[אמנם האמת שעיקר דברי החת"ס, לא כ"כ הבנתי. דאחרי שיש בזה צורך האדם שמקיים מצוה לפי הזוהר אולי שוב אינו צעב"ח. ואולי סבר דרק לצורך גשמי לא מיקרי צבע"ח, אך צורך רוחני, אדרבה לא יקיים המצוה שכך עדיף.
אגב כבר אם אפשר לברר עוד נקודה. ראיתי שהחת"ס כותב את הכלל הידוע שבמקום שיש זוהר וש"ס הולכים אחרי הש"ס שלנו. ומדוע באמת זה כך, אחרי דהזוהר זה כמו תנאים. ועוד שכל דבריו ברוח הקודש? א"כ מדוע אנו פוסקים כפי הנגלה]
תשובה:
אינני מכיר חתם סופר כזה שהזכרת, אני מכיר את דבריו באו"ח סי' ק שכותב, שבאופנים שיש ספק אם יש קיום מצוה, כמו נדונו הידוע שם לגבי שילוח הקן בשבת, יש להמנע, כיון שלהצד שאינו מקיים מצוה הרי זה צער בעלי חיים. אבל אם מקיים מצוה ודאי אין בזה צער בעלי חיים.
הסיבה שהלכה כדברי הפוסקים נגד בעלי הלכה היא משני טעמים: א. יש כללים בפסיקה, וכאשר רוב הפוסקים אומרים דבר מסויים ובא אליהו הנביא ומגלה שעל פי סוד צריך להיות אחרת, הלכה כרבים ותורה לא בשמים היא. ב. גם בעלי קבלה מודים שדבריהם הם רק על פי קבלה אבל על פי נגלה זה לא כך… כלומר אין ויכוח מה צריך להיות על פי נגלה, אלא יש רובד נוסף על פי סוד, ועלינו לקיים את התורה על פי הנגלה כאשר הסוד סותר לו. וכעין מה שאמרו שלעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי, כלומר הלכה זה לא אומר שהצד השני הוא טעות ושקר, שבעים פנים לתורה, הלכה זה מה לעשות למעשה…
להדיא החתם סופר מתייחס למקום שלא צריך את הבנים, אני מעתיק את לשונו:
שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן ק
והנה לפי טעם זה מבואר דאם אינו צריך לבנים, לא מיבעיא דאינו מחוייב לשלח האם אלא אכזריות נמי עביד, ובמקום שנלמוד שלא נתאכזר אדרבא נרגיל עצמנו באכזריות ולצער בעלי חיים על מגן לגרש האם מעל בניה וצער בע"ח דאורייתא, אלא שכתב רמב"ן שלא הגיעו רחמיו על ב"ח אם הוא לצורך האדם, אבל אם איננו לצורך אדם שאינו צריך לבנים אכזריות היא זו לגרש האם מעל בנים:
אכן לא שמתי לב, אינני יודע.
השאר תגובה