שאלה:
בס"ד יש לנו ב"ה אמא שומרת תורה ומצוות עם מחלת דימנציה (אלצהיימר) שלצערנו לאחרונה המחלה החריפה ונדרש להעבירה לבית אבות. מברור עולה כי בכל אזור השרון אין בית אבות המוסמך לדמנציה שמיועד לשומרי תורה ומצוות. המקומות הכי קרובים או בפתח תקווה או בבני ברק. שאר האחים אומרים שעדיף קרוב שיהיה נוח לבני המשפחה וככה יבקרו אותה יותר, אפילו שבית האבות לא שומרי תורה ומצוות (רק האוכל בהכשר הרבנות). ואומרים שממילא הא כבר לא שמה לב מתי שבת ומדליקה לעיתים בעצמה טלווזיה מה דעת הרב בנושא?
תשובה:
שלום וברכה
לדעתי ברור שאם השיקול הוא רק הקירבה והנוחות אין להקל בענין זה, כיון שחולה דמנטי אינו שוטה גמור שפטור מן המצוות, יש לו זמני עירות וזמני בילבול, ובזמנים שהוא יותר עירני או שניתן להזכיר לו והוא נזכר, הוא חייב בכל המצוות. כמו כן גם שוטה ממש הרי אסור להאכילו מאכלות אסורות בידים [אינני קובע שזה מאכלות אסורות, אבל זה ודאי לא לפי הסטנדרטים שלכם כפי שהבנתי].
בשורות טובות.
מקורות:
ראה בשו”ת חתם סופר שנשאל על נער שגדל כשוטה, ויש אפשרות להעביר אותו למוסד בוינה שיפתחו אותו כך שיתכן שהוא בעתיד יצא מאי שפיותו, אולם המוסד בוינה הוא מוסד של גויים ומאכלים אותו שם בודאי במאכלות אסורות, האם זה מותר או לא. והאריך שם בדין איסור ספיה לשוטה. ומסקנתו שיש איסור ספיה, אולם לשים אותו במוסד כזה, עדיין אין בכך ספיה בידים.
אולם סיים: “זה נלע”ד מעיקר הדין. ומ”מ העידו קדמונינו ז”ל שע”י מאכלות אסורות בנערות מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע, עדיין אני אומר מוטב שיהיה שוטה כל ימיו, ואל יהיה רשע (-עובר עבירות) שעה אחת לפני המקום”.
