שאלה:
שלום כבוד הרב 1. האם מותר להשתמש במגבונים בשבת? ואם יש מתירים אז איך הם מתגברים על בעית פסיק רישא דניחא ליה. 2. לשיטת האוסרים פסיק רישא דלא ניחא ליה. באיזה תנאים מותר לסמוך על היתר זה. 3. בסימן שכ סעיף יז לעניין ספוג שאוסר להשתמש בו מה ההסבר של הראב"ד שמביא שם המשנה ברורה שאם יש לו בית קיבול זה כמו צלוחית מלאה מים שמריק ממנה מים.
תשובה:
שלום וברכה,
קשה לי להשיב על שאלתך מהסיבה הפשוטה שאני באמת לא מבין את דעת המתירים, לדעת רוב פוסקי זמנינו מגבונים לחים אסורים בשימוש בשבת, ראה ביאורים בסו”ס ארחות שבת בהרחבה, ולדעת הגר”י נובירט יש להקל רק במגבוני נייר ולא בד, וכמדומני שכמעט כל המגבונים הנמכרים הם מבד ואסורים גם לדעתו, וראה כאן בהרחבה בענין. בשעת הצורך ניתן להשתמש או בבידן או בתרסיס נוזלי שניתן להתיזו על גוף התינוק ולנגבו בטישיו רגיל.
ברשותכם,
המתירים (או לפחות מה שאני קראתי בזמנו) מסתמכים (בין השאר) על כך שהנוזל אינו ספוג בתוך המגבון אלא הוא על גביו ולכן לא שייך בזה כלל מלאכת סחיטה. והקצת שכן ספוג זה לא בהכרח יצא ולכן זה כלל לא פס"ר.
זה נראה שטות והבל מבחינת המציאות, ןכל אדם שהחזיק פעם מגבון בידו מודע לכך…
שלום לרב. אם אפשר בבקשה לענות על השאלה ה2 וה3. לא מצאתי התייחסות לשאלות אלו באתר
שאלה 2 לא הבנתי, לגבי שאלה 3 מבאר המשנה ברורה שם, שכאשר יש ידית – בית אחיזה, זה לא נתפס כבגד אלא ככלי שיש לו בית קיבלו ולא נאמר בזה איסור סחיטה. יצויין שהביא שם שהרמב"ם חולק.
הסבר לשאלה השנייה.
לשיטת האוסרים פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן (בשונה משיטת הערוך שמתיר). באיזה תנאים לשיטת האוסרים יהיה מותר לסמוך על היתר זה?
על איזה היתר? היתר להשתמש במגבונים? אינני יודע סברא להתיר.
עוד שאלה. לכאורה על פי הראב"ד הזה יהיה מותר להשתמש גם בסחבה שהרי יש לו בית אחיזה
לאו דווקא במגבונים. בכללי מתי בהלכות שבת ניתן לסמוך על שיטת הערוך?
יש לדעת, כי עיקר הדיון כאשר מדברים לגבי סחיטת מגבונים בשבת, הוא מצד איסור מ"דרבנן" שאסור לסוחטם בשבת. כי מן התורה ממש, אין חשש איסור בסחיטת המגבונים, משום ששיעור המים שיכול להסחט מהמגבונים אינו גדול כל כך כדי שיהיה בזה איסור מן התורה. ועוד, שאפילו אם יש איסור סחיטה מן התורה אפילו בסחיטה מועטת, מכל מקום לא שייך איסור סחיטה מן התורה אלא בדבר שהמים הבלועים בו גדלו בתוכו, כמו שמן – בזיתים, ויין – בענבים, ששניהם היו יחד מעצם גידולם, ולאחר מכן הסוחט את הזיתים והענבים מפריד ומפרק אותם זה מזה, ושייך בזה איסור סחיטה בשבת, אבל המגבונים שהמים לא בלועים בתוכם באופן טבעי, אין איסור בסחיטתם אלא מדרבנן. לפיכך, כאשר אנו דנים על שימוש במגבונים בשבת, אנו דנים על איסור סחיטה מדרבנן, האם הוא שייך במגבונים או לא.
לפי דברי התוספות במסכת כתובות (ו.), שכל איסור סחיטה אינו שייך אלא כאשר רוצים להשתמש במשקה שיוצא מן הדבר הנסחט, אבל באופן שמיד הכל הולך לאיבוד, לא שייך איסור סוחט. ובשימוש במגבונים ידוע, שמיד לאחר מכן משליכים את המגבון לאשפה, ואין בו שום צורך. וגם מצד איסור "מלבן" ומכבס, לא שייך לאסור שימוש במגבונים, משום שאדרבה, הם מתלכלכים כאשר משתמשים בהם.
ולאחר מכן כאשר דן בזה בספרו חזון עובדיה חלק רביעי, הרחיב את היריעה יותר, ולמעשה כתב להקל בזה בפרט לצורך תינוקות, ובתנאי שיזהרו שלא לדחוק את המגבונים בחוזקה, כדי שלא יצאו מהם נוזלים, אלא ישתמשו בהם בנחת, ובזה יש להקל בפשיטות.
בית אחיזה הכוונה ידית חיצונית, לא שאתה מחזיק בסחבה עצמה… או פורס אותה על מגב…
נהגו שלא לסמוך אלא בצירוף סברות אחרות, ובזה מצינו הרבה פעמים בפוסקים שמצרפים את דברי הערוך, למשל במקום צער הקלו בפסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, ראה נשמת אדם כלל ל אות א, והובא במשנה ברורה סי’ שטז ס”ק ה.
כמעט הכל נכון, חוץ מהנקודה המשמעותית שלדעתי היא שגויה ושמעתי את זה כבר מרבים, זה לא סחיטה לאיבוד! לפני שהמים נאבדים משתמשים בהם לנקות את התינוק…
השאר תגובה