מגבונים לחים בשבת

ברשותכם,
המתירים (או לפחות מה שאני קראתי בזמנו) מסתמכים (בין השאר) על כך שהנוזל אינו ספוג בתוך המגבון אלא הוא על גביו ולכן לא שייך בזה כלל מלאכת סחיטה. והקצת שכן ספוג זה לא בהכרח יצא ולכן זה כלל לא פס"ר.

שלום לרב. אם אפשר בבקשה לענות על השאלה ה2 וה3. לא מצאתי התייחסות לשאלות אלו באתר

הסבר לשאלה השנייה.
לשיטת האוסרים פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן (בשונה משיטת הערוך שמתיר). באיזה תנאים לשיטת האוסרים יהיה מותר לסמוך על היתר זה?

עוד שאלה. לכאורה על פי הראב"ד הזה יהיה מותר להשתמש גם בסחבה שהרי יש לו בית אחיזה

יש לדעת, כי עיקר הדיון כאשר מדברים לגבי סחיטת מגבונים בשבת, הוא מצד איסור מ"דרבנן" שאסור לסוחטם בשבת. כי מן התורה ממש, אין חשש איסור בסחיטת המגבונים, משום ששיעור המים שיכול להסחט מהמגבונים אינו גדול כל כך כדי שיהיה בזה איסור מן התורה. ועוד, שאפילו אם יש איסור סחיטה מן התורה אפילו בסחיטה מועטת, מכל מקום לא שייך איסור סחיטה מן התורה אלא בדבר שהמים הבלועים בו גדלו בתוכו, כמו שמן – בזיתים, ויין – בענבים, ששניהם היו יחד מעצם גידולם, ולאחר מכן הסוחט את הזיתים והענבים מפריד ומפרק אותם זה מזה, ושייך בזה איסור סחיטה בשבת, אבל המגבונים שהמים לא בלועים בתוכם באופן טבעי, אין איסור בסחיטתם אלא מדרבנן. לפיכך, כאשר אנו דנים על שימוש במגבונים בשבת, אנו דנים על איסור סחיטה מדרבנן, האם הוא שייך במגבונים או לא.

לפי דברי התוספות במסכת כתובות (ו.), שכל איסור סחיטה אינו שייך אלא כאשר רוצים להשתמש במשקה שיוצא מן הדבר הנסחט, אבל באופן שמיד הכל הולך לאיבוד, לא שייך איסור סוחט. ובשימוש במגבונים ידוע, שמיד לאחר מכן משליכים את המגבון לאשפה, ואין בו שום צורך. וגם מצד איסור "מלבן" ומכבס, לא שייך לאסור שימוש במגבונים, משום שאדרבה, הם מתלכלכים כאשר משתמשים בהם.

ולאחר מכן כאשר דן בזה בספרו חזון עובדיה חלק רביעי, הרחיב את היריעה יותר, ולמעשה כתב להקל בזה בפרט לצורך תינוקות, ובתנאי שיזהרו שלא לדחוק את המגבונים בחוזקה, כדי שלא יצאו מהם נוזלים, אלא ישתמשו בהם בנחת, ובזה יש להקל בפשיטות.

נהגו שלא לסמוך אלא בצירוף סברות אחרות, ובזה מצינו הרבה פעמים בפוסקים שמצרפים את דברי הערוך, למשל במקום צער הקלו בפסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, ראה נשמת אדם כלל ל אות א, והובא במשנה ברורה סי’ שטז ס”ק ה.