שאלה:
בס"ד שיטת רבי יהודה שחמץ בשריפה ולפיכך הוא נחשב מהנשרפין שאפרן מותר. וא"כ באופן שידוע שידוע שהאפר יהיה שוה פרוטה לכאורה אפשר לקדש בזה אשה. [עיין תוס' פסחים כט: ד"ה "אין פודין"] וא"כ לכאורה צריך להיות שזה נחשב דבר שהוא ברשוטתו. וא"כ מעתה לכאורה יהיה אפשר לבטלו גם לאחר זמן איסור שהרי הטעם שחמת אינו ברשותו של אדםכתב ברש"י ב"ק כט: שהוא מכיון שהוא אסור בהנאה. והרי כשאפרו שוה פרוטה נמצא שיש לו בו הנאה וא"כ הו חושב ברשוצתו, וא"כ הוא יוכל לבטלו אפילו לאחר זמן איסור. . ומכיון שלהלכה חישינן לשיטת רבי יוהדה [עיין רמ"א או"ח תמ"ה ס"א] א"כ לכאורה יהיה נכון לומר שמי שמוצא בפסח חמץ שהוא שכח לבטלו, ראשית דבר יבטלנו מכיון שאולי זה יועיל שהרי לשיטת רבי יהודה זה ברשותו שלאדם וא"כ ביטולו יועיל . ואמנם א"א לסמוך על זה בודאי מכיון שאולי הלכה כחכמים שהוא לא מהנשרפין ואפרו אסור, אבל מ"מ ספק מיהא איכא, וא"כ לכאורה הו"ל לומר לו שדבר ראשון יבטלנו . ומדוע לא נזכר ד"ז בפוסקים?
תשובה:
כנראה בגלל שהכל מדובר באפר שיש בו שווה פרוטה… לא מצוי… כמו כן רבים סברו שכאשר אתה טרוד אחר החמץ לבערו לא עוברים עליו, ממילא אין בזה הרבה רווח.
יום טוב.
