שאלה:
ידוע דברי המשנה ברורה בשט"ז שהרמ"א אומר שיש ליזהר שלא לסגור תיבה קטנה דהוי פסיק רישא, משמע שבגדולה אין בעיה ..( כמו שהביא המ"א סק"ז) כיון דהוי אין במינו ניצוד, ואיסור צידה מדרבנן כיון שצריך לעשות שייטא כדי לצוד שהתיבה גדולה, ולמרות שהוי פסיק רישא מותר, ומכאן מוכח שפסיק רישא בתרי דרבנן מותר, אולם יתאימו דברים אלו עם המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שלז סעיף הוא מביא שאפי' בשלוש דרבנן גזרו בפסיק רישא. "אבל הגדולים מאד אסור לגרור…ואע"פ שחופר כלאחר יד,..וגם מקלקל הוא קרקעית הבית, וגם מלאכה שאינה צריכה לגופה אע"פ כן אסור מדברי סופרים ואפי' בקרקע מרוצף. והוא מדברי המ"א ס"ק א. ואמנם בתהילה לדוד מביא שאכן מדברי הרב בסימן שט"ז משמע שחולק על המגן אברהם שלא כתב "קטנה" אלא יש ליזהר שלא לסגור תיבה. וא"כ לדבריו גם בתרי דרבנן אסור בפסיק רישא דלא כהדיוק דהמשנה ברורה לכאורה. אולם גם המשנה ברורה אינו חולק על הדין דסימן שלז והרי שם זה ג' דרבנן ובכל זאת אסור. אודה מאד לתשובתכם
תשובה:
שאלה זו כתבתי לפני כעשר שנים בכתב ידי על גליון המשנה ברורה של בסי' שיד, ואין לי תשובה הולמת.
מקורות:
