משפחה שנטמעה מתי מגלים ומתי לא

שאלה:

שלום הרב,

1. אם ידוע על משפחה שהסבתא הייתה גויה או ממזרה והסבתא כבר נפטרה ובניה/בנותיה כבר נישאו, האם אסור להזהיר מפניהם מדין משפחה שנטמעה?
2. האם יש הבדל בסעיף 1 בין ספק ממזר/גוי לאחד שהוא וודאי?
2. לעניין של משפחה שנטעמה, ח"ו, אדם שהוא יקר לליבו של אחד שיודע על הדבר עמד להתחתן עם המשפחה, האם מותר להזהיר אותו על כך?

תודה רבה

תשובה:

שלום רב,

ראשית, יש מחלוקת בראשונים ובאחרונים האם דין זה של משפחה שנטמעה נאמר גם בממזר ודאי או שמא רק בממזר ספק שמה"ת הוא מותר בקהל, ורק מדרבנן הוא אסור. מדברי הרמב"ן בקידושין עב,ב נראה שהלכה זו נאמרה גם בממזר ודאי. אבל הרא"ה שם כתב שבממזר ודאי צריך לגלותה, ולא נאמר דין זה אלא בספק ממזר. וכך גם ביש"ש (קידושין פ"ד סי' ג'): "והאי משפחה שנטמעה דקאמר, היינו שנתערב בה ספק פסול, וכמ"ש הטור להדיא, דכהאי גוונא שריא אף האידנא. אבל משפחה שנתערב בה ודאי פסול, אסור להתחתן בה, אף שלעתיד לבא אין אליהו עתיד לגלות, מכל מקום הוא אסורה לנו משום ספק, ולא מצינו היתר אלא בספק ספיקא". וכן נראה מדברי הב"ש בריש סי' ב'. אבל הבית מאיר כתב: "משמע מהר"ן וכל המפרשים דאפילו נתערב ודאי ולא ידעינן מי הוא נמי אין צריך לגלות כמו שאליהו אין עתיד לגלותו". וכן הוא דעת הב"ח. והוסיף, כי מה שכתב הטור ספק ממזר הוא לאו דוקא.

ב. לגבי גוי. לא מצאנו שיש הלכה כזו לגבי גוי שאנו יודעים שנטמע. כן מצאנו כך לגבי עבד, כך מופיע ברמב"ן ובעוד ראשונים שם בסוגיה.

ג. בגמרא כתוב שמגלים אותם אלא לצנועים. ברמת העקרון אין היתר לגלות גם לאדם שהוא יקר לליבו, ראה את דברי הרמ"א סי' ב': "וכל זה דוקא למי שיודע בדבר. אבל משפחה שנתערב בה פסול, ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה, והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה, אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבא. ומ"מ כשר הדבר לגלות לצנועין (כך משמע מהר"ן פרק עשרה יוחסין). ודוקא משפחה שנטמעה ונתערבה, אבל כל זמן שלא נתערבה מגלין הפסולים ומכריזין עליהם, כדי שיפרישו מהם הכשרים".

צריכים להבין, לפי כמה פוסקים הסיבה שמשפחה שנטמעה אסור לגלותה, כי כל עוד אין יודעים עליהם הם מותרים לגמרי, שהתורה אסרה רק את הודאי ממזר, ולא את הספק או את הלא ידוע. ראה בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ד' סי' ט' אות ג'): "אלא דכל איסורן דעבד וממזר הוא רק להיודע שהוא עבד וממזר אף אם לא ידע שאסורין אבל להאין יודעין שהוא עבד וממזר אין שום איסור ולא הוי כעובר בשוגג ובאונס. ולכן אין מחוייבין לגלות כיון שליכא תקלה אחרי שאין יודעין וממילא אסורין לגלות מפני כבוד הבריות הכשרין שנתערבו בהם…וה"ה שאף בלא נתערב ליכא איסור להאין יודעין דהא לפ"ז מה שחלוק מכל איסורין הוא שבכל איסורין הוי עצם החתיכה והמעשה לבד האיסור ולכן בכל אופן נעשה איסור, אך לענין עונשין יש פטור אם היה שוגג או אנוס, אבל בממזר הוי הידיעה חלק בהאיסור, שההתחתנות והתקרבות ממזרות ועבדות בכשרות הוא האיסור ולא עצם האיש, וכשלא ידע שהוא ממזר ועבד ונושא בחזקת כשר נמצא שהיתה ההתחתנות כשרות בכשרות שזה לא נאסר".