כפייתיות בהלכה

שאלה:

שלום רב לכבוד הרבנים חברי בית ההוראה,
לאחר התלבטויות לא מועטות וייסורים רבים מאד אני פונה אליכם כאן בשאלה ובקשת עזרה. אני מצטער מראש על אריכות הדברים.
אני סובל כבר תקופה לא קצרה מכפייתיות לא קלה בכלל בתחום ההלכתי. אני חי בתקופה האחרונה בגלל זה בתוך מציאות סיוטית, לא פחות מכך, שמבעתת ומאמללת את ימיי ולילותיי.
איני יודע כבר מה לעשות ומבחינתי הדבר היחיד שיכול לעזור הוא מענה הלכתי שיאפשר לי להתגבר על כך. במלוא מובן המילה. כך איני יכול להמשיך. אני מצטער מאד כי השאלה איננה אסתטית וכי הנוסח הטלגרפי שלה לא באמת מעביר ולא יכול להעביר את כל עוצמת הכאב שנגרם לי. נכפתה עלי מציאות שלא מתאימה לי, שמשבשת את חיי כאדם שרוצה להיות ירא שמיים.
1) אני סובל למעשה מכפייתיות בכמה מישורים, המישור הראשון – הוא ברכת השם, כלומר רצון עז לעשות ברכת השם באמצע התפילה, ברכות, או סתם כך במשך היום. למעשה בגלל דבר זה, אני לא מברך על אוכל יותר, מתפלל רק קטעים מצומצמים מהתפילה (וגם זה כמי שכפאני שד) – וזה הקטע הכי קשה ביום שלי שפשוט עולה לי בייסורים רבים מאד מאד. לפעמים אני נאלץ אפילו למעט בדיבור עם אנשים כי כי יש צורך להגיד מילים דומות לשמות השם ולקלל ואני פשוט סוגר את הפה במשך שעות בגלל זה. אני מכריח את עצמי להמשיך לנהל שגרה כרגיל והאתגר גדול מאד. אני מתעורר בבוקר עם ידיעה שמתוך שינה, או במצב ביניים – בין השינה להירדמות עשיתי ברכת השם וזה הולך איתי כל היום. לעתים זה באמת קורה ואני עושה את זה מתוך שינה או כמעט שינה, כנראה מרוב מחשבות על כך במהלך היום.
2) לאחרונה , התעורר גם לצערי העניין של ברכת הורים. אותו דבר כמו שפירטתי למעלה רק לגבי הורים. מתעורר בי כעס על כל מיני דברים שהם עשו וכדומה, ועולה בי הרצון לקלל. בגלל זה אני נמנע להגיד את שמותיהם אפילו מחשש שזה יתחבר למילים של קללה חס וחלילה.
ככה שלמעשה בשני התחומים הללו, יש בי דחף לעשות את העבירה שתיארתי. בשני התחומים זה גם לא מופקע בכלל שהחשש יתממש אם אדבר או אתפלל כרגיל וכבר היו דברים מעולם לצערי.מה הדין במקרים אלו? האם ניתן לומר במציאות הקיצונית הזאת שאני פטור ממצוות לא תעשה אלו בגלל אונס או שאני נחשב בהם בכלל שוטה ? מה לעשות?
3) תחום נוסף שמעורר בי המון בעיות הוא תחום הקדושה. אני מצטער מראש שאני צריך לפרט ברמת פירוט כזאת, והדברים לא נוחים לי, אבל אין לי ברירה. לצערי, גם כאן נתקלתי ואני נתקל בלא מעט כפייתיות . אפשר לומר שזה בשני מישורים שקשורים אחד לשני: מצד אחד רצון עז לפגום בברית בהוצאת זרע לבטלה ומצד שני – הימנעות מפעולות על מנת למנוע את זה. לצד זה, ויתכן שבשל החששות האמורים, יוצא נוזל זרע מאד מהר כך שדי בהרהור לא ארוך במיוחד או בהצמדת הרגליים למשל, על מנת לגרום לזה , לצערי לקרות או ליציאה של נוזל כלשהוא. לעתים די בשיחה קצרה עם מישהי במהלך היום, או בהרהור, או התסכלות באוטובוס, והנה, ומתעורר בי דחף לפגום מה שגורם לתזוזות ברגליים וכו ולתוצאות האמורות. ולצערי ככה אני חי. לעתים גם יוצא נוזל שאיני יודע מה הוא. סביב זה, אני נמנע מנגיעה ברגל, הנכסת יד לכיס וכדומה. לעתים, אגב פעולות נורמליות (למשל, נגיעה במסעד של כסא , או הלבשת מכנס, או רכיסת הרוכסן, או עמידה ליד שולחן מתעורר בי רצון, או דחף לנגיעה וכך גם קורה בפועל וזה גורם לתוצאות האמורות. לפעמים זה קורה כאשר אני אוחז משהו ביד והוא נוגע שם מה שמעורר בי דחף אוטומטי לפעולות האמורות שתיארתי) לאחרונה, יש בי דחף לעשות את זה גם להכעיס, לפעמים באמצע הליכה ברחוב וכדומה, ולפעמים בשל כך זה גם קורה בפועל.
אותה שאלה: האם ניתן להגדיר מצב זה כאונס ולומר שאני פטור ממצווה זו? כמובן שאיני מדבר על מצב בו אני בהחלטה מודעת מראש – זמן לפני כן כי אני הולך לפגום, אלא על היקלעות למצבים שהזכרתי – שזה מצבים שאני נגרר לתוכם ביום יום מתוך היכנסות אליהם מתוך פעולות שלאחד האדם נראות רגילות לגמרי.
4) שבת: מתעורר בי גם כאן רצון של ממש לחלל שבת להכעיס.( זה יכול להיות בתחום של תלישת עור מהשפתיים או מהפה, או שאם משהו רטוב לידי (למשל החולצה שנרטבה מהברז) מתעורר בי רצון עז לסחוט את זה, או כאשר אני מניח את היד על בד כלשהוא – פשוט לתלוש ממנו את הנימים שנמצאים שם, כאשר אני לובש מכנס ויש בו מכפלת – להכניס את הרגל בצורה שקורעת את המכפלת וכדומה וככה אני גם עושה בפועל לצערי). זה מקשה על שגרת החיים מאד מאד, והופך את השבת לסיוט של ממש. שוב, אלו פעולות שבשגרה שגוררות לתוך מציאות כזאת. גם בנושא זה, לצערי , במצב של ערפול הדעת לקראת שינה – מתבצעות פעולות כאלו. מה הדין במקרה זה?
אני מודע היטב לכך שהשאלה שלי "לא נעימה", אבל זה המציאות בה נתקלתי ואני חייב לצאת ממנה. אני מכיר היטב את עצמי ויודע היטב (גם על סמך ניסיון העבר בתחומים שונים( שהמענה ההלכתי הוא הפתרון, ומצפה מאד לתשובתכם.
ותודה רבה

תשובה:

שלום וברכה

קראת בצער רב את הכאב בו אתה נתון. אין ספק ידידי, שכל פעולה שנעשית באופן לא רצוני כתוצאה מכפיתיות היא אונס גמור, אין צורך להתייחס לכך ולא להצטער מזה, פשוט להתעלם לחלוטין! לא להתייאש בעקבות זה, ויש לקיים כל מה שאתה יכול שאינו נוגע לזה, אבל כל הקטעים האלו שבו נעשה דבר באופן לא רצוני אלא מסיבות כפיתיות, פשוט להתעלם ממנו. ברור שכמו כל יהודי אתה מחוייב להשתדל לשמור על עיניך, לא לגלוש באינטרנט שאינו חסום כהלכה, ולא טלויזיה וסרטים וכדומה. אבל להתפלל את כל התפילות כמו כל יהודי, תוך התעלמות מוחלטת מברכת ה' וכל הדברים הלא רצוניים. הדרך שלך להרפא הוא להיות נינוח ולהתעלם מכל מה שאינו נעשה בדעת.