שאלה:
מה ההיתר ליתן לפני פסח חמץ לגוי במתנה [כגון פועל שבא לביתו ורואה שיש לו חמץ ובמקום לזרקו לאשפה נותן לגוי] ובשלמא אם הוא מכירו מותר אבל כשאין מכירו לכאורה יהא אסור כד' הכת"ס בשו"ת יו"ד קנד שהוכיח מגמ' ע"ז סד. דאף כשנותן לגוי לטובת עצמו כגון במבכרת אסור. ואף שבחק יעקב תמח יב מקיל כשאין שוה כלום הישראל מ"מ אולי זה רק בסמוך לפסח ממש אבל כמה ימים לפני פסח למה יהא מותר מ"ש ממש"כ תוס' עירובין סד: דיש לא תחנם ליתן פת עכו"ם לגוי אע"פ שאסור עליו באכילה ולא משמע שהיה מצוי שימכרנו לגוי ובהכרח דכל שיש אפשרות שיהיה לו מזה תועלת אסור מצד לא תחנם
תשובה:
שלום רב,
כאשר זה לטובת הישראל הכתב סופר עצמו מביא שם בשם הרמב"ן והתוס' שאין בזה איסור לא תחנם, וכך גם דעת הר"ן והובאו בהרבה מספרי האחרונים. אמנם הכתב סופר הקשה עליהם, אבל אם שאלתך היא על מה סמכו, ודאי יש על מי לסמוך כאשר יש ראשונים מפורשים. אולם הבעיה היא שאני לא מבין מדוע זה לטובת הישראל, הרי הוא יכול באותו מידה לזרוק את זה לפח האשפה או לשרוף את זה לאחר מכן בשריפת חמץ. א"כ נתינה זו אינה לצורך הישראל (אא"כ מדובר באופן שעליו דיברו בשו"ע סי' תמח סעי' ג' שמטרתו היא לקבל ממנו לאחר החג בחזרה). ולכן כאשר אין לו כל ריווח (בלא"ה הוא היה זורק את זה, אין כל היתר אא"כ אולי במכירו כפי שכתבתם).
הכת"ס מוכיח מגמ' ע"ז סד. דאפילו אינו עושה כן להנות הגוי אסור וכן הוכיח בחי' ח"ס וכ"ה בדברות משה עמ"ס חולין ובפרט דכאן לא הוי לתועלת עצמו שיכול לזרקו כפי שהערתם בעצמכם וכ"כ במנחת פתים ליו"ד בהא דמבכרת דאסור ליתן במתנה לגוי כשיכול למוכרה וא"כ הק"ל שמנהג העולם להקל בזה וזה נוגע בכל דבר שמקבל ממישהו וההכשר על המוצר אינו הכשר טוב שרגילים ליתן לגוי המזדמן לפניו ראשון [אפילו אינו מכירו כלומר שאינו מצפה ממנו תגמול] איני יודע כמה זה שכיח בא"י אבל אנו לדאבונינו מוקפים בערלים וזה מעשים בכל יום
זה לא כ"כ בארץ מצוי לתת לנכרים שאינם מכירים. אבל לפני זמן מה הערתי למאן דהו ע"ז שרצה לתת לאחד העובדים בבנין. יתכן שגם הוא מכירו קצת אז יש איזה תועלת, אבל אם זה שכיח לתת סתם לגוי, לכאו' זה בעייתי, בפרט כאשר ההכשר לא די עבורו, ובעצם הוא יכול לתת ליהודי אחר, או לאכלו בשעת הדחק.
השאר תגובה