שאלה:
שלום להרב,
שאלה: מעשה בבחור אחד שקיבל עליו מבעוד יום יום טוב בימים אחרונים של פסח מבעוד יום, מן הזמן מינימלי שאפשר לקבל, וסתם נעלם ממנו שלא התפלל מנחה ובא ושאל מה יעשה כאשר הגיע זמן מנחה ששם לב שלא התפלל מנחה, האם יתפלל כרגיל או יתפלל פעמים שמנה עשרה של מעריב?
אמרתי לו לפי עניות דעתי שיתפלל כרגיל ואין כאן כלום שאילו היה יודע שלא התפלל מנהח לא היה מקבל שום דבר ולכן היה לו להתפלל כרגיל מ"מ כיון שהיינו במקום אחר אמרתי לו שישאל מריה דאתרא מה לעשותת למעשה וכך עשה ואמר גם כן כז לו הרב.
רציתי לשמוע חות דעת על זה, וגם נגיד אם היה כבר בין השמשות מה היה לו לעשות?
ולענין מלאכה האם נחשב שהיה ממש קבלה כדי לא לעשות מלאכה או כיון שאילו היה יודע שלא התפלל מנחה לגמרי לא היה אומר כן ולא לקבל שום דבר לכן אין כאן שום קבלה ויחשב כקבלה בטעות?
ברכה והצלחה
תשובה:
שלום רב,
בשו"ע סי' רסג סעי' טו כתוב: "מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקיבלו הקהל שבת לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת. אלא ילך חוץ לאותו בית הכנסת ויתפלל תפילה של חול. והוא שלא קיבל שבת עמהם. אבל אם ענה וקיבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפילת חול אלא יתפלל ערבית שתים".
במה דברים אמורים, כאשר כל הציבור מקבלים שבת וממילא קבלת אמת היא, אבל אדם שמקבל לבדו שבת מוקדם ופתאום נזכר שלא התפלל מנחה, קבלה בטעות היא כי בודאי הוא רוצה להתפלל מנחה, ואין בה ממש, ראה ט"ז סי' תר ס"ק ב וביאור הלכה סי' רסא ד"ה אין.
בפרט יש להקל בזה כאשר לא קיבל עליו שבת בתפילה ממש באמירת ברכו או קבלת שבת, אלא רק באמירה בעלמא, שבזה נראה בפוסקים שלא חלה עליו שבת ממש, אלא רק לענין איסור מלאכה, ראה שו"ע סי' רסא סעי' א, ד בסתירת הדברים ומה שכתב בזה בס' מגלת ספר להרב איזנטל.
ומכל מקום יש שהחמירו בזה, ראה רהיטת הדברים בשמירת שבת כהלכתה פרק מו סעי' ה שאינו יכול להתפלל מנחה אלא יתפלל ערבית שתים, או יערוך מהר התרת נדרים ויבטל את קבלתו.
