שלום,רציתי לשאול האם מותר ללמוד נגינה בימי בין המצרים ,(אני יכולה ללמוד נגינה גם באופן שאני לא נהנת מהיצירה בשלמותה)
שלום וברכה
אם יש הפסד מההפסקה, עלולים לשכוח או לאבד משכר הלימוד וכדומה, יש להקל עד ראש חודש אב.
ראה שו”ת ציץ אליעזר חלק ט”ז סי”ט.
שאלות שנצפות עכשיו:
מאמרים אחרונים
מדריכים הלכתיים
מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?
מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל
תודה רבה !
עיינתי בהתשובה שם וראיתי שם שהקל יותר ממה שנכתב כאן בשמו שמטעם הפסד כתב בשו"ת הנז' להתיר אפי' אחר ר"ח אב עד שבוע שחל בו ת"ב ומשמע דמי"ז בתמוז עד ר"ח התיר בשופי אפי' בלי הפסד. גם בענין הפסד כלל גם הפסד זמן הלימוד ונראה דהיינו כגון שאין להתלמיד פנאי כל כך ללימוד זה כל השנה ודוקא בימים אלו שהם ימי בין הזמנים וימי חופש יש לו פנאי ואינו רוצה להפסיד הזמן ההוא.
אני לא מבין כך את תשובתו כלל, אני מבין שכוונתך לקטע בו הוא מביא שגם המלמדים לא ילמדו אלא שירים המשברים את הלב שעל זה כתב שהוא בשבוע שחל בו תשעה באב, ואילו בשלושת השבועות כל מי שפרנסתו בכך מותר, אבל עדיין לא התיר אלא מחמת שכך היא פרנסתו ויבוא לידי הפסד, והוא נסמך בזה מן הסתם על המהר"ם שיק הידוע לגבי שנת אבל. עכ"פ בלי הפסד ודאי אסור כל שלושת השבועות ופוק חזי מאי עמא דבר, אלא שאחרי ראש חודש הדין חמור יותר ובזה כל אחד יעשה את חשבון נפשו כמה הפסד יש לו…
הצדק אתך שלא התיר הציץ אליעזר בלי הפסד כלל ואף דמדברי שו"ת זכר שמחה שהעתיק משמע דעד ר"ח שרי לגמרי אבל הצי"א לא הפריז להקל כל כך והצריך עכ"פ הפסד מה אבל לא הצריך הפסד פרנסה אלא אפי' הפסד כל שהוא כגון הפסד זמן הלימוד ובאמת לא על הקטע ההוא שאמרת התכוונתי ובהקטע השני המתחיל והנה שמביא שם מ"ש הפרמ"ג בענין ישראל שפרנסתו לזמר בכ"ז אצל העכו"ם שהתיר מטעם פרנסה הרי זה מיירי במי שמטיב לנגן ושייך ענין שמחה ומכוון לשמח את השומעים אלא שאינו מתכווין לשמחת עצמו ולזה לא התיר אלא מטעם פרנסה אבל אח"כ בהקטע האחרון המתחיל כעת הרי בהדיא הביא משו"ת זכר שמחה שכתב לחלק בעניננו דבמתלמד אין זה בגדר שמחה כלל והביא הוכחה לחילוק זה מהדין דסי' תק"ס (יש שם טעות הדפוס שהודפס תקנ"ט וצ"ל תק"ס) ס"ג ונראה דכוונתו דהרי איתא שם דאסור לנגן אלא לצורך שמחת חתן וכלה וכדומה וא"כ איך שייך זה הא אם נאסרנו בכל שאר הזמנים אפי' הלימוד א"כ לא יוכל לנגן גם לצורך שמחת חתן וכלה שהרי מעולם לא היה יכול להתלמד אע"כ אין להתלמד בגדר שמחה כלל ואינו בכלל האיסור ואינו דומה לדינו של הפרמ"ג הנ"ל ולכן בענין להתלמד הקיל יותר ממה שהקיל הפרמ"ג שהפרמ"ג הקיל רק עד ר"ח והוא מחמת החילוק הנז' הקיל עד שבוע שחל בו וגם הדגיש לומר שאינו מתיר לצורך פרנסה בלבד אלא כל שיש צד הפסד ודבר האבד אפי' רק מחמת איבוד זמן הלימוד אין להחמיר אבל בענין מי"ז בתמוז עד ר"ח לא דן כלל בשו"ת זכר שמחה ומשמע שהזמן ההוא לא נכנס בכלל השאלה דלהתלמד דפשוט דשרי אלא דהציץ אליעזר לא חילק בהדיא בין קודם ר"ח לבין אחר ר"ח עד שבוע שחל בו ת"ב והתיר כל הזמן ההוא בכל צד דבר האבד ולא כתב להחמיר אלא בשבוע שחל בו ת"ב כי הזמן ההוא חמור מדינא דגמרא ולא רק מטעם מנהג.
השאר תגובה