שלום רב,
יש לנו בית אירוח ואנו מארחים רק שומרי תו"מ. מטבע הדברים, אנשים שוכחים במקום חפצים. חפצים בעלי ערך אנו שומרים או שולחים לפי בקשה. חפצים שאינם בעלי ערך (בגדים, מגבות, צעצועים וכו') אנשים מבקשים לשמור עד שיבואו לקחת.
השאלה: כמה זמן אנו מחויבים לשמור על חפצים שאינם יקרי ערך? האם אנחנו חייבים להמשיך ולהגדיל את שטח ה"מחסן" שנוצר לנו מחפצים שאנשים לא באים לקחת? האם מותר לנו לכתוב שלט שחפצים שלא יידרשו תוך שבועיים עד חודש יהיו הפקר?
תודה רבה מראש!
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
העצה לכתוב שלט היא העצה הטובה ביותר ויש לעשות כן בהקדם.
לגבי העבר, לאחר שעברה שנה אתם רשאי למכור את כל החפצים. תצטרכו להביא שלושה אנשים המבינים במחירי יד שנייה ולהעריך את שוויו של כל פריט מהאוסף ולרשום בפנקס שקניתם פריט פלוני במחיר זה ואלמוני במחיר זה ולהעביר את הכסף לכשיבוא אליהו. לאחר קניית החפצים אתם יכולים לנהוג בהם כראות עיניכם. אם קשה לכם להביא שלושה אנשים, ניתן להקל ולהביא אדם אחד.
מקורות:
לעניין העצה בתליית מודעה,כן שמעתי מרב אחד ששמע מפי הגרי"ש אלישיב וכן כתבו בשו"ת אגרות משה חו"מ חלק ב' סימן מ"ה, בשו"ת מנחת יצחק חלק ח' סימן קמ"ו ובשו"ת שבט הלוי חלק ט' סימן ש"ח.
בעיקרון יש להשיב את החפצים שאין בהם סימן, כל שבוע לשוכר האחרון, עיין שו"ע חו"מ סי' רס סעיף ג, ואם כן, גם אלו שאין בהם סימן דינם כאילו יש בהם סימן, מאחר שידוע למי חייבים להחזיר. ומאחר ומסתמא מוצאים את החפצים לפני שהבעלים מתייאשים (שהרי אם היה נודע לבעלים לאחר זמן קצר מסתמא היו מתקשרים), מתחייבים בהשבה ולא נפטרים מהחיוב ברבות השנים.
מאחר והאחסון כרוכה בעלויות ובעיקרון ניתן לחייב את הבעלים לשלם עלויות אלו, ניתן למכור אותם לאחר שנה וכפי זמן למכירה המאוחר ביותר שיש בשו"ע חו"מ סי' רסז.
