שלום, יש לי שתי שאלות:
א. הבנתי שנוהגים היום ברוב הטליתות שהנקבים בכנפות יסתיימו בתוך 5 ס"מ משפת הבגד. שאלותי הן, בטלית שלי וכך אני מניח בהרבה טליתות ראיתי שאת קצות הכנפות, דהיינו של הטלית עצמה, מקפלים בקצה ואז עליהן תופרים את הבדים המרובעים שאותם מוסיפים ותופרים על הכנפות כדי לחזקם. נמצא שאת גוף הטלית עצמה מקפלים ותופרים יחד עם בדי ריבועי החיזוק, והמרחק בין קצה הבגד המקורי (קודם שקופל ונתפר עם ריבועי החיזוק) והחור עולה על 5 ס"מ ואולי אפילו כבר בס"מ השביעי. (ראיתי שיש מ"ב ובאו"ה על משהו בסגנון, אם כי איני בטוח שזה עונה על שאלתי, שם הוא כותב שאם מקפל הכנף בצורת ריבוע ותופר בקשר טוב כמו שהחייטים עושים שכבר לא נחשב לכפל כלל וזה מועיל) בכל אופן, האם מודדים את המרחק בין שפת הכנף לחור מהשפה ממש לאחר התפירה עם ריבועי החיזוק, או שמודדים משפת הבגד המקורי וכוללים במרחק גם את חלק הטלית שקופל. האם אני מתעלם מכל הקיפולים ורואה את כל התפירה יחד עם ריבועי החיזוק כחתיכה אחת?
תשובה:
שלום רב
הבנת כהלכה! כיון שתופרים את הכפל בתפירה של קיימא וכיום כך היא צורת הבגד, מודדים את שפת הבגד כפי שהיא כיום ואין חסרון בכך שיש כפלים בבד התפור.
