בס"ד
שלום לרב, ידוע וברור המקרה של "דבר שאינו מתכוון" שאם עושה פעולה המותרת בשבת ותוך כדי עשייתו עלול להווצר פעולה אסורה , אע"פ שיודע מראש שיתכן שתעשה מלאכה אסורה מותר. ולשאלתי , מה הדין במידה ונניח גורר כסא על אדמה לחה כאשר מתחילה אינו יודע במאה אחוז שיגרם חריץ באדמה, שהרי זה דבר שאינו מתכוון ומותר אבל נניח שגרר כסא אחד והרי מותר, ובא לגרור כסא נוסף או אפילו באותו הכסא הראשון שמבחין בזמן שגורר שאכן נעשה חריץ באדמה, וכעת יש לו ידע ברור שנוצר חריץ עקב הגרירה באדמה האם עדיין ההגדרה היא דבר שאינו מתכוון או שכבר נהפך הדבר לפסיק רישיה ואסור מדרבנן ?
ומה הדין כאשר עושה באותה הדוגמא אבל האיסור שנעשה הוא איסור דאורייתא( לא כמו המקרה של הגרירה) מה יהיה הדין ?
תודה מראש
תשובה:
שלום רב
הבר תלוי בדבר אחד פשוט, אם הסיבה שנעשה חריץ היא משום שעתה התברר שצורה כזו של גרירה אכן פועלת בהכרח חריץ, בודאי נחשב הדבר פסיק רישא, אבל אם גם עכשיו המציאות אינה ודאית, זה שבפעם הקודמת נעשה חריץ לא מחייב שגם הפעם הדבר יעשה, הרי גם בתחילה ידע שיתכן ויעשה חריץ… וממילא אין כאן פסיק רישא והכל לפי הענין. אין הבדל בזה בין דאורייתא לדרבנן.
לרב היקר, אבקש מקור בפוסקים להוסיף ולעיין בשאלה זו (האם כאשר כעת כאשר אני מושך את הכסא ע"ג הקרקע ואני נוכח לראות שאכן הפעולה עושה חריץ, מדוע אני לא דן כעת או נניח לכסא הבא שאני בא לגרור, את הדין כפסיק רישא ?
תודה מראש
אין כאן ענין של מקורות אלא של מציאות בשטח, אתה מבין שההגדרה של דבר שהוא לא פסיק רישא היינו שאני מסופק מה יקרה, וזה לחלוטין לא נכון, מציאות כזו נקראת ספק פסיק רישא ונחלקו הפוסקים אם היא מותרת בשבת, כמו בסגירת תיבה שספק אם יש בה זבובים ואם יש הם ודאי יצודו. דבר שאינו מתכוין הוא באופן שאותה פעולה עצמה עלולה לגרום לפעולה האסורה טועלולה באמת שלא לגרום, ויתכן שפעם אחת תגרום ופעם אחרת לא. כמו אדם שמסתרק ופעם אחת ישיר שערות ובאותה פעולה עצמה פעם אחרת לא ישיר שערות.
בס"ד, מחילה מכבוד תורתך, עוד דוגמא אחת, מדוע לדוגמא בצחצוח שיניים, כאשר אני חושש שיצא דם הרי זה "יתכן" ולא" ודאי " ואז מותר כדין "דבר שאינו מתכוון", אבל כתבו הפוסקים שכאשר ידוע לי, ואני רואה שתמיד שאני מצחצח שיניים אכן יורד דם הרי זה נהיה פסיק רישא, ואסור., לכן לשאלתי מדוע חילקו בין עניין הצחצוח שיניים שנהיתה לי ידיעה ודאית לאחר כמה פעמים של צחצוח ותפיסת הבנתי השתנתה ואז אני מגדיר זאת כודאי יצא דם, ואז אסור הצחצוח מפני פסיק רישא, ומה נגיד פה שהרי זה כמו גרירת הכסא הנוסף שהרי אני גורר באותו שטח אדמה לאותו חדר, דרך אותו מקום וכעת ידוע לי לאחר שראיתי את הכסא הראשון שנגרר שיווצר חריץ מפני כובדו והכסא השני שאבוא לגרור הרי הוא ששווה מידות בגודלו ובכבדותו או צורתו, ויש לי ידיעה ברורה?( ואף ברורה יותר מצחצוח השיניים) ?
וכפי הידוע לי, אין לזה עניין של ספק פסיק רישא, שבזה יש ספק באדם או פרט שלישי , ופה כאשר הספק הוא במציאות, ואין שייכות לספק פסיק רישא, וגם אם נאמר שנהיה פסיק רישא לדעת הטז יש מקום להתיר, אבל מבחינת הגדרת המצב לזה אני חוקר להבין ? מדוע הידיעה שלי לגבי הכסא הנוסף לא תחשב כידיעה ברורה? ומזה אני אלמד לדון מצבים רבים…
ושוב תודה רבה וסליחה על ההתעקשות…
אני חוזר שוב ותנסה להעמיק במציאות אותה אני מציג, אם אכן המצב הוא כזה שכרגע התברר לך שבכל גרירה התוצאה תהיה זהה אכן זה נעשה פסיק רישא, אבל אם גם עתה הספק בעינו האם אכן הגרירה הבאה תגרום לאותה תוצאה זה לא נעשה פסיק רישא, והכל לפי הענין. גם בציחצוח שיניים יכול להיות שזה יחשב פסיק רישא – אם מתברר עתה שהחניכיים מדממות בהכרח, ויכול להיות מציאות שהדימום עתה היה מיקרי ואינו מחייב כלום להבא. שים לב שבכל מלאכה שנעשית שלא בפסיק רישא יש אחוז של סבירות שהיא אכן תתבצע ואעפ"כ גם אם התברר בסוף שהיא נעשתה זה לא הופך לפסיק רישא למפרע.
השאר תגובה