שאלה:
שלום רב .
פרשת שמות .על סמך מה ומאיזה היתר משה רבנו הרב את האיש המצרי (האיש המצרי היה בן אישה ישראלית או מצרי ממש ?) .
יש אומרים שהרג אותו בלשונו , אבל וורט זה קשה כיוון שבידוע היו שניים שראו שמשה הרגו וטמנו ועל כן משה ברח ממצרים.
או שמא נלך אחר קביעת הרמבם שיש כאן דין רודף וכי יהודי הרואה את שמעון רודף אחר ראובן להורגו הרי שהיתר דין רודף אינו מותר רק לנרדף כי אם גם לכל יהודי הרואה זאת.
המפרשים אומרים כי " איש מצרי מכה איש עברי " מכה למדים מאחת המסכות כי זו לא הכאה כי אם הריגה ממש. ואם נלך על דרך זו. יוצא כי משה בעצם הרג את המצרי כבר לאחר שהמצרי הרג את העברי ולא היה כאן משום " דין רודף " שכל תכלית ההיתר הוא להצלה בלבד . קשה להבנה .
תשובה:
שלום רב,
חז"ל לומדים מפרשה זו שגוי שהכה ישראל חייב מיתה ראה בסנהדרין נח,א. ואין זה נוגע לדין רודף, המקרה שם לא היה שהוא הכה אותו מכת מוות. ראה בחידושי הר"ן בסנהדרין שם שכתב שהסיבה לכך הוא מדין גזל שעכום כידוע נהרג על שוה פרוטה, וביאר הר"ן שאם כך, מה לי גזל ממונו ומה לי חבל בגופו.
